במוצב מבודד בתל כודנה שברמת הגולן הסורית, שני אנשי מילואים עומלים במרץ ופורסים רשתות דיג מעל המגורים הממוגנים של הפלוגה. את הרשתות הם פורסים אחרי דיונים שקיימו עם חבריהם המשרתים בגבול לבנון, שם איום רחפני הנפץ של חיזבאללה ממשיך לגבות מחירים כבדים בקרב הכוחות הישראליים.
"יום יבוא וזה יקרה גם פה", אומר רס"ן ב', קצין המבצעים בגזרה המתפרסת לאורך רמת הגולן. "אין לנו ספק שזה רק עניין של זמן. בינתיים אנחנו לא רואים את האיום הזה כאן, אבל אנחנו לומדים מהלקחים שמפיקים המקבילים אלינו בגבול לבנון". בין היתר, שם פורסים הכוחות רשתות דיג כדי לנסות ולהתיר איתורים וכלים כבדים, וכן, כפי שפורסם ב"היום", משתמשים בתחמושת מתפצלת שמתפזרת על פני שטח רחב, יחסית, ועשויה לסייע בנטרול איום הרחפנים.
לדבריו של רס"ן ב', הסיבה לאי הגעתו של האיום לגזרתו נעוצה בחילופי המשטר אשר ערערו את כלל תחומי החיים במדינה, ובעיקר בעובדה שצה"ל לא מזהה בסוריה גוף סדור שיאיץ את המהלך. "אנחנו רואים פה את כולם - מיליציות פרו-איראניות, חמאס, חיזבאללה, ג'יהאד אסלאמי ואפילו דאעש, אבל לא ארגון גדול ששם לו את זה למטרה. עם זאת, אנחנו מכינים את עצמנו לתרחישים הגרועים ביותר".
את המוצב, שעודנו מסתיר סממנים סוריים דוגמת תאי כליאה, כיתובים בערבית ואף לבנים הצבועות בדגל המדינה הקודם שהתנוסס בתקופת שלטונו של אסד, כבשו כוחות צה"ל מיד לאחר נפילת השלטון, עת הצבא הסורי זנח את מוצביו. "עוד לפני שמשטר אסד נפל באופן רשמי ראינו את הטלטלות בסוריה. כשהמשטר נפל, המציאות השתנתה ב-100% והבנו שאנחנו צריכים נקודות אחיזה בשטח כדי להגן על עצמנו מפני אותם תרחישים".
על רקע ההרים המוריקים ובתי התושבים הסוריים - שממשיכים בשגרת חייהם באין מפריע, קשה לדמיין תרחישי אימה כפי שמתאר הקצין. "ראינו מה חמאס ביצע ב-7 באוקטובר, מה חיזבאללה תכנן ולבסוף לא הוציא לפועל, אז למה, בעצם, שקבוצות כאלה ואחרות לא ינסו לעשות את אותו הדבר מכאן? כשאנחנו למעלה, מאות מטרים מהגבול עצמו, אנחנו 'הקו הראשון שלפני הקו הראשון'".
משימותיו של גדוד המילואים שתופס את המוצב מגוונות למדי; החל משמירה על המוצב עצמו, דרך איסוף וקבלת מודיעין ואינדיקציות על מפגעים פוטנציאליים וכלה בביצוע מעצרים ותשאולים של אותם פוטנציאליים.
מגובה של 950 מטרים מעל פני הים, אנו יורדים את כל הדרך עד לסמוך לגבול ישראל, שם עובדים על פרויקט "המזרח החדש", שמטרתו לעבות את "המכשול הקרקעי" במרחב האבטחה ברמה באמצעות חפירת תעלה עמוקה ורחבה, מעין חפיר, ולאחריה יצירת תלוליות מלאכותיות שיעכבו מעבר רגלי ומונע בתרחיש פלישה.
"רק למשמע המילה 'מכשול' צריך לנוע באי-נוחות ולשאול האם הוא בכלל אפקטיבי", אני אומר לקצין ומזכיר מכשול דומה בגבול רצועת עזה אשר כשל כישלון חרוץ. הוא מרצין, ואני מבין שהאמירה הזו פוגשת אותו באופן אישי. "עד אמצע 2023 הייתי סמג"ד בעזה", הוא אומר לי. "7 באוקטובר זה הכישלון הגדול ביותר שלי כקצין בגזרה ושלנו כצבא שאמור לשמור על האזרחים. מעבר לתחושת הכישלון האישית, יש תחושה של כישלון לאומי. אתה שואל אותי למה תרחיש דומה או זהה לא יקרה פה? זו בדיוק הסיבה. לא ניתן לזה לקרות פעם נוספת אחרי שנכווינו בצורה כל כך קשה".
על פי צה"ל, את איום הרחפנים אמנם לא רואים בגזרה, ועם תרחישי הייחוס הקשורים לקרקע יודעים להתמודד. ומה לגבי האיום מתחת לקרקע? "בנקודת הזמן הנוכחית, אנחנו לא מכירים מנהור בגזרה, ובטח לא כזה שחוצה לשטח ישראל", משיב קצין המבצעים.
לסיום, בתווך שבין ישראל לסוריה אני שואל אותו האם ייתכן שתיפתח זירת לחימה נוספת, הפעם מכיוון ארצו של א-שרע. "אין כרגע איום קונקרטי שאנו מכירים", הוא משיב, "אבל אנחנו מוכנים לכל אירוע ומתייחסים לכל אחד כזה בכובד ראש, קטן כגדול. אנחנו כאן".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו