"הפסקת האש" היא חזרה לעידן הבלופים

בצדק יצא הקצף על כך שתושבי הצפון למדו ביום שישי ממשרד החוץ האמריקני, על כך שהבלוף המכונה הפסקת אש, הוארך בעוד 45 יום. אכן, עלינו שלב בקוממיות ובמערכת היחסים שבין השלטון הישראלי לאזרחיו – זו כבר לא הנורמה הרגילה של עידן נתניהו, בה ראש ממשלה מקבל החלטות מהותיות לבד, מבלי דיון בקבינט או בממשלה. הגענו לעידן חדש של הכרזות פקודה מוושינגטון. בין אם מדובר בהמשך קשירת הידיים המכונה הפסקת אש בלבנון, או בהפסקת התקיפות באיראן, די בהודעת דובר אמריקנית והכל ברור - ירושלים עוברת לדום. הסתיימה אפילו מראית העין של החלטה ישראלית עצמאית, במסגרתה נבחרי העם הישראלים מסבירים לאזרחים מה קורה –קול הרעם מוושינגטון סוגר הכל.

אבל, הבעיה הגדולה יותר היא משמעות ההודעה של שליטנו החדשים מוושינגטון. כי אין כל קשר בין מה שמתחולל בצפון לבין הפסקת אש. מדובר בשגרה בה אנחנו חוטפים כטב"מים וטילים שפוגעים בחיילים ואזרחים, משני עברי הגדר. 9 חיילים ואזרח כבר נהרגו בתוך הפסקת האש הזו. חיזבאללה פועל ככל יכולתו בעוד אנחנו מוגבלים מאוד, צה"ל נמצא בתוך רצועה סטאטית בדרום לבנון ונאסר עליו לפעול כפי שצבא יודע לעשות, לחתור קדימה להכרעה. הידיים והרגלים קשורות בהוראה מעבר לאוקיאנוס, במטרה לשרת את ההצגה המוזרה של שיחות מדיניות בין ישראל ללבנון, שמתנהלת ביקום הדמיוני של ממשל טראמפ. 

שקר ה"יציבות ממושכת"

ביום שישי, כך אנחנו מתבשרים, הסתיים עוד סבב של שיחות בין נציגי ישראל ולבנון, שבסופה "הוחלט" על הארכת מה שמכונה הפסקת אש כדי להגיע "להתקדמות נוספת". המטרה היא לגבש מנגנון בטחוני חדש, שכבר מסבירים לנו - לא יהיה תלוי בפירוק החיזבאללה מנשקו. וכל ההתפתחות הפנטסטית הזו היא בדרך ל"מסלול בטחוני שיסלול את הדרך ליציבות מתמשכת".

נשמע מוכר מאיזה מקום, אולי מהבריחה של אהוד ברק בלבנון, אולי מההכרזות בתום כל סבב בעזה, אולי מההצהרות של  ציפי לבני בשלהי מלחמת לבנון השנייה, אולי מנאומי נתניהו בנובמבר 24? 'יציבות ממושכת' - זה לא מה שהיה לנו מול עזה והחיזבאללה עד ל-7 באוקטובר?       

אבל כדי להבין לעומק את ממדי התהום, כדאי לקרא ולהאזין היטב למסרים שמשווקים עתונאים מקורבי נתניהו, שכבר מכשירים את הלבבות. עכשיו אנחנו למדים מהם שהמלחמה בלבנון "חסרת תוחלת". שעדיף "הסכם מדיני", כי בניגוד להצעות של צה"ל אין אפשרות צבאית לסכל את ירי החיזבאללה ולעולם "לא ניתן יהיה לחסל את הרחפן האחרון".

לא למדנו מ-7 באוקטובר

נשמע כאילו שמעון פרס קם מקברו - אלו בדיוק אותם טיעונים, התרצות וקונספציות שגרמו לחתימת הסכמי אוסלו, לתפיסת התנתקות, לבריחה מלבנון, להחלטה 1701, לשיתוק מול החמאס על הגדר. ואנחנו לתומנו חשבנו שמשהו נלמד מאז אוקטובר 23, שגילינו מה המשמעות של מה שמכונה יציבות מתמשכת, במסגרתה אנחנו מעניקים לאויב שקט תעשייתי לעשות את מה שהוא נחוש לבצע: להתחמש, להתעצם, לחפור מנהרות, להתקרב לגדר ולחדד את היכולת שלו להסתער ולחסל אותנו.          

למסע ההונאה בצפון יש עכשיו סיפור כיסוי חדש – שיחות לנורמליזציה מול ממשלת לבנון. מסבירים לנו שאם נשיג תמונת מפגש של נתניהו עם מישל עאון זה יסייע מאוד לבטחון הלאומי שלנו. נכון, עאון לא יכול לתת לנו שום דבר מעבר לתמונה כי הוא פשוט יירצח, אבל תמונה אחת שווה אלף טילים. העובדה שממשלת לבנון היא כלי ריק, כמו גוף שנכנס לתוכו שד שמוביל את כל מעשיו, ברורה מאליה. היומרה התלושה שהממשלה הזו תפרק את המפלצת ששולטת בה, כבר נזנחה לחלוטין. ולכן, מתוך אותו דפוס ילדותי של הסכם 20 הנקודות בעזה, עוברים לשלב הבא – שלב ההזיה המוחלטת מעידן אוסלו - הסכם מדיני.

אל דאגה, גם כאן יהיו שמות מפוצצים כמו "מועצת שלום", ויומצאו מנגנונים פנטסטיים, אבל אם אני תושב מטולה או שלומי, אני מחשב מסלול מחדש. כי מה שהיה הוא שיהיה, מבלי שהסקנו מסקנות, מבלי שהפסקנו להונות את עצמנו.  

מה היה אומר על כל זה בנימין נתניהו לו הוא היה היום באופוזיציה, מה טמפרטורת האש והגופרית שהיו יורים כתבי ושדרי החצר שלו, תעריכו לבד. מה אמור היה מחנה הימין לומר על מסע הבלוף וההונאה הזה, לו היה קיים מחנה שכזה, קל לנחש.