הכרח ביטחוני או בוץ טובעני? המחלוקת שמעוררת רצועת הביטחון החדשה בלבנון

המו"מ עם לבנון הוא התפאורה שמאפשרת את הביצועים החשובים של צה"ל באזור שמדרום לליטני - כך לפחות רואים זאת בכירים ישראלים שעימם שוחחתי לאחרונה.

ניקוי השטח שבין ישראל למחבלי חיזבאללה הוא הראשון מבין הלקחים שהפיק הדרג המדיני מאז 7 באוקטובר לא רק בעזה עם הקו הצהוב, אלא גם מול חיזבאללה. הגדרת הביצוע לדרג הצבאי נשענת על הצורך בהרחקת ירי הנ"ט מקו הבתים הראשון וכן הסרת איום החדירה. אך יש פער בין הרואים בנוכחות הצבאית בשטח שנכבש שלב זמני בדרך לפגיעה נוספת בחיזבאללה, למי שדורשים הישארות קבע ביטחונית בקו שננטש בשנת 2000.

שרטוט הפעולה כפי שהציג אותה שר הביטחון ישראל כ"ץ ביחס לרצועת הביטחון כוללת, לדבריו, את "הרס הבתים בכפרי המגע, קו המגננים בתוך לבנון שהורחב מ־5 ל־15 נקודות, קו הנ"ט שתפיסתו הושלמה באמצעות התמרון הקרקעי ופועלים כרגע להרחבתו בנקודות נוספות, וקו הליטני שבו צה"ל ישלוט כחלק מהשליטה במרחב הליטני - וימנע חדירת מחבלים נוספים וחזרת תושבים דרומה".

עבור תושבי הצפון, שהיו עלולים להיות בעלי גורל משותף עם תושבי בארי, זה כורח ביטחוני שנשען על ההבנה שעל צה"ל לחצוץ בין אזרחים לאויבים. אך מי שהוביל את הנסיגה מלבנון וכונה מאז "אהוד ברח", רה"מ לשעבר אהוד ברק, טוען לאורך השנים כי היה עושה זאת שוב ושוב.

"בלוף ושקר"

תא"ל (מיל') אפי איתם, מי שהיה המפקד האחרון של אוגדה 91 באזור הביטחון בלבנון, הוא מהקולות הבולטים בדבר הצורך הביטחוני שברצועת ביטחון. "למדינת ישראל היה אזור ביטחון יעיל, אפקטיבי, במשך שנים רבות. הוא לא היה בוץ לבנוני. הוא היה בדיוק מה שמדינה צריכה לעשות כדי להגן על קו היישובים האזרחיים שלה", הוא אומר. "הבוץ היחיד שהיה בלבנון זה הבלבול וההפקרות שתפסה את מנהיגינו ואת ראש הממשלה ברק יחד עם ארבע אמהות וכוחות נוספים בתוך החברה הישראלית. מאז שברחנו משם והודענו שהמלחמה נגמרה היינו פעמיים בתוך לבנון. בשנים שבהן היה כביכול שקט נבנה חיזבאללה כמפלצת של צבא. אני התנגדתי לדבר הזה מאוד, ועל הרקע הזה גם עזבתי את הצבא. אבל ברור לגמרי שכל הבוץ הלבנוני זה בלוף ושקר, שאת פירותיו הבאושים אנחנו אוכלים עכשיו".

לדברי איתם, "כדי להגן על מטולה ועל משגב עם ועל ראש הנקרה ועל אביבים צריך להיות בתוך לבנון עד קו הליטני במטרה למנוע את מה שכוח רדואן של חיזבאללה תכנן וסינוואר וחמאס ביצעו בעוטף, ולעצור את היכולת של ירי ישיר".

לא לעצירת המלחמה

גם מאיר בן שבת, ראש מכון משגב ולשעבר ראש המל"ל, מתייחס לאחיזה בשטח: "לפני הנסיגה מלבנון השיח הציבורי התמקד בשאלת המחיר של נוכחותנו שם. כיום הציבור מבין את מה שפחות דיברו עליו אז: המחיר של אי־נוכחותנו".

לשאלתי על הסיכון לכוחות שנותרים בשטח משיב בן שבת: "שליטה ברצועת ביטחון בשום אופן איננה מתכון לנוכחות סטטית, וגם איננה מרכיב יחיד. לצידה צריכה להיות פעילות סיכולית התקפית מתמשכת שלא מאפשרת לאויב להתבסס ומחייבת אותו להפנות את מאמציו לשרידות ולא לתקיפתנו".

החשש העיקרי הוא מעצירת המלחמה כתנאי לשיחות עם לבנון, ומכך מזהירים גם בן שבת וגם איתם. "הכי חשוב בעיניי הוא לא לשלם שום מחיר עבור המו"מ המדיני או במסגרתו, למשל ברידוד הפעילות הביטחונית, משום שהממשל הלבנוני לא מסוגל לספק לנו את הדבר הכי נחוץ ממנו: הסרת האיום הביטחוני שנשקף מחיזבאללה", אומר בן שבת. ואילו איתם מבהיר כי אין לפנות את השטח במסגרת המו"מ ויש להישאר בו - להערכתו למשך שנים.

"ויכוח שטותי"

לסיום, אני שואלת את איתם אם הוא זוכר מי טבע את המושג "הבוץ הלבנוני", אך אין אחד שהוא נותן לו את הקרדיט. לדבריו, היו רבים שאחראים לאותו שיח. "המושג ריחף עוד לפני שהגענו ועיצבנו את אזור הביטחון. עוד בתקופה שהיינו בביירות היה ויכוח סביב המלחמה הזאת. זה ויכוח שטותי, יש ברירה - אין ברירה, אפשר לחשוב שאת המלחמות האלה אנחנו עושים כאילו אין אויב בכלל".