עדות מיוחדת מהשטח: "חיזבאללה מיואש, אבל עדיין נחוש"

המציאות בשטח בצפון השתנתה מאז מבצע "חיצי הצפון" בספטמבר 2024 ועד היום - כך משוכנע אל"ם דניאל קרויזמן, מפקד חטיבת האש 7338 באוגדה 91 שבפיקוד הצפון. בראיון ל"ישראל היום", הוא מסביר שתפיסת ההפעלה כיום אחרת לחלוטין משהיתה בשעתו - פחות תגובה ויותר יוזמה, פחות הכלה ויותר חתירה להסרת איום - ובעיקר ניכר שינוי בהתנהגות של חיזבאללה שתוקף ונלחם.

"המספרים מדברים", אומר אל"ם קרויזמן. "חטיבת האש סיכלה יותר מ־360 מחבלים, 125 מהם מחבלי רדואן, ופגעה ב־460 תשתיות טרור. ב'חיצי הצפון' ההישגים שלנו היו נמוכים יותר. היום אנחנו פועלים אחרת, הולכים קדימה כדי להסיר את האיום הישיר על תושבי הצפון".

לדבריו, ההבדל המרכזי נעוץ בתכלית. "ב'חיצי הצפון' נכנסנו לכפרי המגע כדי להשמיד את איום הפשיטה, אבל התושבים לא היו שם וההישגים נקבעו בהתאם. היום התכלית שונה - הסרת האיום מעל היישובים עצמם. זה אומר לפגוע גם באיום הנ"ט והפשיטה וגם באיום התלול־מסלול, גם אם ברור שאי אפשר להעלים אותו לגמרי".

המהלך הזה בא לידי ביטוי בשטח. "בכל התרעה וירי בצפון נצבט לי הלב", הוא מודה. "רוב הירי של האויב מכוון אל הכוחות שלנו שנמצאים קדימה, אבל מבחינתי התושבים הם תמיד בראש. בשבילם אנחנו מתקדמים, בשבילם אנחנו נלחמים".

אתגר המשגרים

ההתנגשות הישירה עם חיזבאללה הפכה לחלק משגרת הלחימה. "ב'חיצי הצפון' האויב ברח. כמעט לא היו היתקלויות. היום זה הפוך, כל יום יש מפגשים פנים אל פנים. זה אויב נחוש, לומד, אבל אנחנו מתאימים את עצמנו. הכוחות שלנו מסכלים אויב בכל יום".

לדבריו, ההיקף הכולל של הפגיעה בארגון משמעותי. "כל פיקוד הצפון הרג כבר יותר מ־1,000 מחבלי חיזבאללה. אני לא יודע כמה נשארו, אבל אנחנו פוגעים בהם בצורה אנושה. הם סופגים אבדות שלא ציפו להן. אנחנו גם מבינים שהם מיואשים, אבל עדיין נחושים".

המאמץ מתמקד במוקדי הכוח שיוצרים את האיום המיידי. "אנחנו מכוונים לחוליות הנ"ט, לרדואן ולמערכי התצפית. ככל שנהרוג יותר מחבלים ונשמיד יותר תשתיות - ההישג יגדל. לפני שלושה ימים סיכלנו חוליה שירתה על כוחותינו. חיסלנו גם חוליית רחפנים שפעלה נגדנו יום אחרי יום, ארבעה מחבלים נהרגו שם".

אחד האתגרים המרכזיים נותר עומק השטח הלבנוני. "רוב המשגרים נמצאים בעומק, צמוד לליטאני או מצפון לו. כדי להתמודד עם זה אנחנו פועלים בשתי דרכים: כניסה קדימה והשמדת משגרים בעומק. פגז ארטילרי יכול להגיע גם לשם, ובמקומות אחרים אנחנו משתמשים באמצעים נוספים".

בשטח עצמו התפרסה החטיבה באופן שמחבר בין הגנה להתקפה. "יש לנו סוללות בתוך לבנון ויש סוללות על הגדר. אנחנו פרוסים לכל רוחב הגזרה. מצד אחד תוקפים, מצד שני מגינים. הלחם והחמאה שלנו הוא הגנה על היישובים, שלא יחדור אף מחבל למרחב האבטחה".

היתרון, לדבריו, נובע גם מהשילוב בין יכולות. "חיל האוויר איתנו, אבל האש היבשתית עובדת הרבה יותר קשה. חיל התותחנים בנה יכולות מדויקות בשנים האחרונות, והן מביאות הצלחות ענקיות. יש גם מיצוי אמל"ח משמעותי - רחפנים תוקפים, חימושים מדויקים. איפה שאני לא יודע, חיל האוויר נכנס".

הפער בין התקופות ניכר גם בדפוסי הלחימה של חיזבאללה. "באל־חיאם, למשל, ב'חיצי הצפון' לא פגשנו אויב בכלל. עכשיו היו שם חמש היתקלויות פנים אל פנים. זו כבר מערכת שבאה להילחם, עם תגבור של מחבלים מהקו השני של הכפרים", מציין אל"ם קרויזמן. גם הרכב הכוחות של הארגון השתנה: "הם מורידים מחבלים מהצפון לדרום, אבל הם לא מכירים את הגזרה. הם חשופים יותר, עושים טעויות, וזה מאפשר לנו לעבוד בצורה פשוטה יותר".

"עד למציאות אחרת"

המדיניות המבצעית הנוכחית מאפשרת, לדברי אל"ם קרויזמן, חופש פעולה רחב יותר. "אין לנו מגבלות בהפעלת האש. המדיניות בחודש האחרון היא הכי מתירנית שהיתה מאז אוקטובר 23'. זה מאפשר לסגור מעגלים מהר מאוד. העובדה שרוב דרום לבנון מפונה גם משפיעה, מבחינתנו זה מרחב לחימה. מי שנמצא בקו הכפרים ברוב המקרים הוא אויב". עם זאת, הוא לא מתעלם מהכשלים. "אירוע משגב עם לא היה צריך לקרות. היו שגיאות מקצועיות של מפקדים. זה אירוע שיושב לנו על הלב. למדנו והפקנו לקחים".

ההסתכלות קדימה נותרת פתוחה, אך הכיוון ברור. "אנחנו לא נפסיק. נמשיך לתקוף את חיזבאללה עד שתהיה מציאות אחרת, שבה הוא לא מאיים על תושבי הצפון. מה הפתרון? זה כבר לדרג המדיני".

ובינתיים, בשטח, התמונה מבחינתו חדה. "בצד שלנו יש חיים. לא פינינו את היישובים. בצד השני אין כלום. זה מרחב לחימה. כל היום מסכלים כל מי שמנסה לפגוע בנו".

את המחויבות הוא מסכם בפשטות. "לתושבים אני אומר - אנחנו כאן בשבילכם. ללוחמים - אנחנו כאן כדי להגן בגופנו על התושבים". ולגבי העתיד, הוא כבר רומז על שינוי עומק אפשרי: "אני בהחלט רואה מצב שבו תותחנים נשארים בלבנון גם אחרי שזה נגמר".