זו הדרך היחידה להכריע את חיזבאללה

מאז פרוץ מבצע שאגת הארי מציגחיזבאללהדפוס פעולה צבאי המשלב התאוששות מבצעית עם הסתגלות טקטית, שנועדה להתמודד עם נחיתותו מול צה"ל. למרות הפגיעה המשמעותית שספג ארגון הטרור - ובכלל זה הרס תשתיות, פגיעה במערכי הייצור והלוגיסטיקה שלו וחיסול רבים מהפיקוד הבכיר - עלה בידיו לשקם באופן חלקי את יכולותיו המבצעיות, כל זאת תחת לחץ צבאי מתמשך מצד ישראל, גם לאחר הפסקת האש מנובמבר 2024. הארגון אימץ דפוסי פעולה הנשענים על ניסיון העבר, ובעיקר על שיטות הלוחמה הזעירה והגרילה שאפיינו אותו בשנות ה־90, עת החזיק צה"ל ברצועת הביטחון.

במשך 24 השנים מאז הנסיגה מדרום לבנון במאי 2000, שינה חיזבאללה את פניו והפך לצבא של ממש. נוסף על כך, שנות המעורבות במלחמת האזרחים בסוריה הקנו לו ניסיון צבאי ומבצעי, יכולות מתקדמות בפיקוד, ושליטה ולחימה במסגרות גדולות. אולם הכתישה הישראלית במסגרת מבצע חיצי הצפון, היחלשות המשטר האיראני ונפילת משטר אסד, בעל בריתו, דחפו את הארגון לאמץ את דרכי הפעולה שאפיינו אותו בשנים הראשונות לאחר הקמתו.

שינוי זה בא לידי ביטוי במעבר ללחימה הנשענת על חוליות קטנות, ניידות ובעלות חופש פעולה טקטי רחב. חוליות אלו מבצעות תקיפות נקודתיות נגד כוחות צה"ל - בעיקר באמצעות ירי נ"ט, מארבים ומגע מטווח קצר - ולאחר מכן נסוגות במהירות. מחבלי חיזבאללה עושים זאת תוך ניצול יתרונות השטח והיטמעות באוכלוסייה המקומית, גם זו הנוצרית והסונית, כדי להשיג כמה מטרות: להתיש ולשחוק את לוחמי צה"ל; לפגוע בחופש הפעולה שלהם ולמנוע התבססות בעומק השטח הלבנוני; לצמצם את העליונות המודיעינית והטכנולוגית של צה"ל; להקשות על איתור מטרות איכות, ולאפשר לחיזבאללה לשמר רצף של פעילות מבצעית גם בתנאים של פגיעה מתמשכת בתשתיות.

לצד השינוי הטקטי, ניתן לזהות גם שינוי מבני הנובע מכך שצמרת ההנהגה של חיזבאללה, הדור המייסד, נמחקה ברובה. בניגוד לימיו של חסן נסראללה - מי שעיצב את הארגון בדמותו, והיה מרכז העצבים של חיזבאללה ודרכו ירדו ההנחיות מטה בשרשרת הפיקוד - כיום ניתן לזהות ביזור סמכויות משמעותי יותר. כלומר מפקדי הגזרות בארגון מקבלים חופש פעולה רחב יחסית. ביזור זה מגביר את השרידות הארגונית, מקשה על שיתוק היכולות המבצעיות של הארגון ומאפשר פעילות גם תחת לחץ צבאי מתמשך.

כמו כן, לצד ההסתגלות הטקטית, ממשיך חיזבאללה להשקיע מאמצים בשיקום יכולותיו הצבאיות. מאמצים אלו כוללים שיקום תשתיות שנפגעו, גיוס לוחמים חדשים, וחידוש מלאי אמצעי הלחימה - בין היתר באמצעות הברחות וייצור מקומי.

במקביל, כפי שמדווחים מקורות לבנוניים, חיזבאללה עושה שימוש נרחב ביכולות האש שלו, ובראשן ירי רקטות, טילים וכטב"מים לא רק נגד לוחמי צה"ל אלא גם נגד אזרחי ישראל, ובייחוד תושבי הצפון, כדי להשיג שתי מטרות מרכזיות: התשת העורף הישראלי ויצירת משוואת הרתעה חדשה המבוססת על פגיעה הדדית באוכלוסיות אזרחיות. בכך הוא מבקש לא רק להשפיע על שדה הקרב הטקטי, אלא גם לעצב את הממד האסטרטגי והפסיכולוגי של העימות.

הקרב על הנרטיב

עם זאת, המערכה לא מתנהלת רק בזירה הצבאית. הארגון משקיע מאמצים משמעותיים בבניית נרטיב פוליטי־תודעתי בחזית הפנים־לבנונית, שמטרתו להציג את הלחימה כהגנה על לבנון וכמאבק לאומי כולל. במסגרת זו מדגישים בכירי הארגון את הצורך ב"אחדות לאומית" במלחמה נגד ישראל, תוך ביקורת על ממשלת לבנון, ובעיקר הנשיא ג'וזף עאון וראש הממשלה נוואף סלאם. הללו נתפסים בעיניהם ככנועים וכ"משתפי פעולה עם האויב", משום שהם חותרים לפרק את חיזבאללה מנשקו ומוכנים לנהל עימה מו"מ.

במובן זה, המערכה הנוכחית היא גם מאבק על עצם קיומו של חיזבאללה כארגון לוחם, וחיסול יכולותיו הצבאיות אינו יעד שישראל תוכל להשיג לבדה, אלא רק במסגרת מהלך לבנוני ובינלאומי רחב.