המבחן הבא: איפה חיילי צה"ל יתייצבו ביום שאחרי

צה"ל קרא בימים האחרונים לתושבי הכפרים בדרום לבנון להתפנות צפונה מעבר לקו הליטאני. המהלך נתפס במערכת הביטחון וביישובי הגבול כחלק ממאמץ ליצור מציאות ביטחונית חדשה לאורך הגבול - מרחב שבו האיום הישיר על היישובים יוסר. למרות זאת, גורמים רבים נמנעים במכוון מהמונח המוכר "רצועת ביטחון", בשל המטען ההיסטורי הכבד שהוא נושא. במקום זאת מדברים על "שטח מפורז" או אזור חיץ זמני שנועד להרחיק את חיזבאללה מקו הבתים הראשון של יישובי הצפון.

המונח שנמנעים ממנו

רצועת הביטחון של ישראל עד הנסיגה בשנת 2000 מייצרת קונוטציות שליליות בקרב הציבור הישראלי - "ברווזים במטווח" עבור חיילי צה"ל. אך המציאות בשטח הלבנוני מורכבת: קו הכפרים הראשון עדיין הרוס ולא שוקם מאז מבצע "חיצי הצפון".

הכפרים הנוצריים, שמהם אין ירי לישראל - נשארו מוחרגים גם בהודעות הפינוי. בכפרים הרחוקים יותר, רוב התושבים השיעים עזבו. אבל חוליות חיזבאללה עדיין תוקפות משם את כוחות צה"ל ומשגרות טילי נ"ט לעבר עמדות בשטח ישראל, חלקן בתוך יישובים אזרחיים - והמרחק מכאן ועד פגיעה בבתים עם תושבים שלא פונו הוא קצר.

הדרישה לפינוי האוכלוסייה מדרום לבנון אינה חדשה. כבר בתחילת המלחמה קראו לכך חלק מראשי הרשויות בצפון, שטענו כי כל עוד האוכלוסייה האזרחית נותרת בכפרים הסמוכים לגבול - חיזבאללה יכול להמשיך לפעול מתוכם.

פרוספר אזרן, לשעבר ראש עיריית קריית שמונה, מזכיר כי מבחינתו מדובר בצעד שהיה צריך להתבצע כבר מזמן. "מתחילת המלחמה אני דורש לפנות את תושבי דרום לבנון. חיזבאללה לא צריך לפנות את תושבי גבול הצפון אלא ישראל צריכה לפנות את תושבי דרום לבנון".

אזרן טוען כי המציאות שנוצרה בעשורים האחרונים אפשרה לחיזבאללה להתבסס ממש על הגדר. "חיזבאללה ישב לנו על הגדר ביישובים. ההכלה הזו הביאה למה שהביאה. המחבלים יכולים להסתתר בתוך האוכלוסייה, בגלל זה אסור לאוכלוסייה לחזור. כל בית בדרום לבנון משמש את חיזבאללה".

לא חוזרים למודל הישן

בקרב תושבי הצפון קיימת הסכמה רחבה כי המציאות שבה הסתיים מבצע "חיצי הצפון" מול חיזבאללה לא יכולה לחזור. אסף לנגלבן, ראש המועצה האזורית הגליל העליון, אומר כי הניסיון להסתמך על ממשלת לבנון או על צבא לבנון התברר כאשליה. "אחרי עשרות שנים של אשליות על צבא לבנון וממשלת לבנון, עד שאין פעולה אפקטיבית, צה"ל צריך להחזיר רצועת מוצבים".

עם זאת, הוא מדגיש כי לא מדובר בחזרה למודל הישן. "אף אחד לא רוצה לחזור למציאות של רצועת ביטחון כמו בעבר. צריך לתפוס הרבה יותר נקודות שלא מאפשרות לחיזבאללה להיות על הגבעות ששולטות על היישובים שלנו".

הדיון האמיתי איננו רק בשאלה כמה קילומטרים יפרידו בין הגבול לבין כוחות חיזבאללה, אלא בעיקר בשאלה מי ישלוט ברכסים השולטים על היישובים הישראליים.

תא"ל (מיל') אשר בן לולו, לשעבר מח"ט 769 ורמ"ט פיקוד הצפון, מסביר כי המפתח הוא טופוגרפי. "מה שקובע זה לא המרחק, אלא קווי הרכס שמאפשרים שליטה על קו הבתים הראשון". לדבריו, התמרון הקרקעי בלבנון נועד בראש ובראשונה להשתלט על אותם שטחים שולטים.

בן לולו מדגיש כי המבחן האמיתי יהיה ביום שאחרי. "המבחן יהיה איפה יתייצבו ואם נשארים שם ביום שאחרי. הגענו להישגים טובים אבל ההסכם אילץ אותנו לסגת למעט חמש נקודות".

יש סיכון לחיילים

לפי תפיסת הביטחון שמתגבשת כעת, המכניסה את צה"ל כ־7 ק"מ לתוך שטח לבנון וכוללת תקיפה של קו הכפרים השלישי כ־15 ק"מ מהגדר, האזור המפורז אמור ליצור חיץ ברור בין האיום לבין האזרחים. "בין האיום לתושבי הצפון צריכים לחצוץ חיילי צה"ל. תפיסת הביטחון היא שהמגע עם האויב צריך להיות חיילי צה"ל - ולא התושבים והחקלאים".

בן לולו מבין כי נוכחות כזו תלווה גם בסיכונים לחיילים, אך רואה בה חלק בלתי נמנע מהגנה על העורף. "יהיו סיכונים לחיילי צה"ל שיישבו באזור מפורז, אך מדובר בפתרון זמני. זה לא לעולמי עד. זה צורך ביטחוני זמני עד שנשתכנע שהאיום הזה לא קיים".

בינתיים, המציאות בשטח עדיין רחוקה מהכרעה. חיזבאללה, מזכירים גורמים ביטחוניים, הוא ארגון שמסוגל להתאים את עצמו במהירות למציאות משתנה. "חיזבאללה הוא ארגון שנולד להתאים את עצמו ולשקם את עצמו למציאות מורכבת. לא צריך 150 אלף טילים כדי להוות איום - גם 30 אלף מהווים איום".

עבור תושבי הגבול, השאלה איננה רק ביטחונית אלא גם אזרחית. אחרי חודשים ארוכים של מלחמה ופינוי, הם מחפשים בעיקר דבר אחד: ודאות.