צה״ל חזק ומתוחכם: אבל ניצחון אמיתי נבחן רק בזמן

ייתכן שהדברים שאכתוב כאן יהיו פחות פופולריים באווירה הציבורית הנוכחית. ובכל זאת, הם יושבים על ליבי. "אל יתהלל חוגר כמפתח" - כך מזהיר המקרא. אל תחגגו את הניצחון לפני שהקרב הוכרע באמת. בכל ההיסטוריה המודרנית, יש למעשה מלחמה אחת בלבד שהיתה קרובה להכרעה באמצעות כוח אווירי לבדו: מלחמת קוסובו. וגם שם ההכרעה לא באה רק מן האוויר, אלא גם תחת איום ממשי של פלישה קרקעית של נאט"ו.

ההיסטוריה מלמדת שיעור פשוט: ניצחון אמיתי נבחן בזמן. כמה עמוקה היתה חוכמת חז"ל כשקבעו את חנוכה. לא מייד לאחר הניצחון נקבעו ימי החג, אלא רק לאחר זמן: "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה". עם ישראל לא מיהר לחגוג - הוא המתין. הזמן עבר, המציאות נבחנה, ורק אז נקבעו ימי ההודאה. כך גם בפורים. החגיגה לא היתה כשהמן הובס, אלא רק לאחר כמעט שנה, כשהתברר שהאיום הוסר באמת. הזמן הוא הבוחן האמיתי של המציאות. כך לימד אותנו המקרא, כך נהגו חכמינו בקביעת ימי החג, וכך מלמדת גם ההיסטוריה הצבאית המודרנית.

מאמינים בכם

על אף 7 באוקטובר, אני עדיין מאמין במערכת הביטחון ובממשלת ישראל. כן, עדיין מאמין. אך למדנו בדרך הקשה ביותר את חשיבות הספק. בבוקר ההוא מצאנו את עצמנו בלב אחד מהימים הקשים בתולדות המדינה. הפער בין ההערכות, ההבטחות והביטחון העצמי של המערכת לבין מה שהתרחש בפועל הפך לזיכרון לאומי שאסור שיישכח. עם שחווה יום כזה למד על בשרו עד כמה מסוכן להניח שהמציאות כבר בשליטה.

אלו הממשלה שלנו והצבא שלנו. אנו מאמינים בהם, אבל בעיניים פקוחות. גם לארה"ב, המעצמה החזקה בעולם, יש אוסף מרשים של כישלונות בניסיונות להכריע מציאות פוליטית וצבאית ולהחליט משטרים: וייטנאם, קוריאה, עיראק, אפגניסטן ועוד.

גם בישראל קיימת לעיתים נטייה להאמין שהפצצות מן האוויר לבדן מביאות ניצחון. די להזכיר את מלחמת לבנון השנייה ואת שורת המבצעים בעזה עד 7 באוקטובר. פעם אחר פעם נאמר לנו שחמאס מורתע, שחמאס ספג תבוסה קשה, שהשבנו את ההרתעה. אך המציאות לימדה אותנו עד כמה זה מסוכן להאמין בכך מוקדם מדי.

שמרו עלינו

אני מבקש לחזור ארבע וחצי שנים לאחור, אל מבצע שומר החומות. ההנהגה אז בממשלה ובמערכת הביטחון דומה מאוד להנהגה כיום. צה"ל הנחית אז על חמאס מכה שנראתה אדירה. לאחר מבצע מודיעיני קפדני ורכישה של חימושים מיוחדים לחיל האוויר, הוכרז כי "המטרו של חמאס הושמד".

"התרגיל המבריק של כוכבי", זעקו הכותרות. "החזרנו את חמאס עשר שנים לאחור", "השבנו את הביטחון לדרום", הבטיחו אז רה"מ בנימין נתניהו ושר הביטחון בני גנץ. אני בטוח שהם האמינו בכך באמת. נשמע מוכר? כולנו היללנו ושיבחנו את התעוזה ואת התחכום. גם אני. כמה גדולה הטרגדיה, וכמה כואב לחשוב על כך היום.

אני כותב את הדברים דווקא מתוך אמונה גדולה בכוחה של ישראל לנצח. בעינינו אנחנו רואים את ההישגים ואת המכות הקשות שהאויב סופג. וכבר למדנו שלישראל, לצה"ל ולמוסד יש יותר אסים בשרוול מכפי שנדמה לנו, ואני מקווה שנראה עוד מעשים ופעולות משמעותיות. אני שמח ומודה על כל הצלחה, על כל מכה שהאויב סופג, ומקווה שעוד נראה הצלחות גדולות.

איני שולל את השמחה על הפעולות הנחושות, ששוברות את הדחיינות שאפיינה את מדינת ישראל לאורך שנים. אני מלא הכרת הטוב על הפעולות שנעשות, ואיני קורא, כמובן, לפלישה קרקעית באיראן, ולא, חלילה, לחוסר פעולה בלבנון.

אבל אני כן פונה בתחינה לאנשי מערכת הביטחון: הדירו שינה מעיניכם. הטילו ספק. בדקו שוב ושוב אם המטרות בנות־השגה, מה הפער בין השאיפה להשגה, ומעל הכל - אל תספרו לנו על הישגים לפני שברור לכם מעל לכל ספק שהיעד הושג. ספרו לנו את האמת, גם אם היא קשה יותר לשמיעה. המקרא כבר הזהיר אותנו: "אל יתהלל חוגר כמפתח". שמרו עלינו. אנחנו מתפללים להצלחתכם, סומכים עליכם ומודים לכם.

הכותב הוא מחנך, אחיו של רס"ן אלחנן מאיר קלמנזון הי"ד וחתן פרס ישראל לשנת תשפ"ד בתחום תקומה - גבורה והצלה