תמורת 11 עגלים ומיליוני שקלים: איש שב"כ הבריח סחורות לעזה

בית המשפט המחוזי בלוד התיר היום (ד') לפרסום פרטים נוספים על פרשת הברחת הסחורות לעזה, שבה נאשם גם איש שב”כ ושלושה אזרחים נוספים תמורת סכומי עתק. הפרטים בוקשו לבקשת ''היום''.

הפרטים החדשים שמתפרסמים כעת לראשונה מתוך כתב האישום חושפים את מנגנון הפעולה: איש השב”כ לא רק רימה את אנשי הצבא בשטח, לפי כתב האישום הוא רימה גם את חבריו לתפקיד, שלא ידעו דבר על הפרשה, וגייס אותם לשרת את מטרותיו מבלי שיחשדו.

כשפנו אליו שותפיו להברחות, השיב איש השב”כ כי באפשרותו לדאוג להכנסת המשאיות לרצועה “בשיחת טלפון” והוסיף כי כשיגיע לרצועה במסגרת תפקידו, יברר כיצד ניתן לעשות כן. בהמשך סוכם כי איש השב”כ יקבל שני מיליון שקלים לכל משאית מוברחת, ואת יתרת התמורה יחלקו שאר המעורבים ביניהם.

ארבעת הנאשמים: איש השב”כ שפרטיו חסויים, עומר אחמד עלי גריפאת (46), איימן עדאל ג’מיל דנף (44) ועלי גריפאת (69), כולם תושבי זרזיר, חשודים בעבירות של סיוע לאויב במלחמה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, איסור פעולה ברכוש למטרות טרור, לקיחת שוחד, מתן שוחד, עורמה, תחבולה ופעולה ברכוש אסור.

שיקר לסמג”ד בגדס”ר הבדואי

ארבעת הנאשמים ניצלו את תפקידו הביטחוני של איש השב”כ כדי להציג מצגי שווא בפני אנשי צבא של כניסה לרצועת עזה במסגרת פעילות ביטחונית לגיטימית. הנאשם פנה לקצינים בשטח ובהם סמג”ד בגדס”ר הבדואי וטען בפניהם כי עליהם לסייע לו להכניס משאיות לרצועה במסגרת פעילות מבצעית הקשורה לתפקידו.

אותם אנשי צבא, שפעלו בתום לב, פתחו את שערי הכניסה לרצועה וליוו את המשאיות פנימה ונהגי המשאיות הוחזרו לישראל ברכב צבאי. לפי כתב האישום, במסגרת ההברחה הראשונה אף הורה איש השב”כ להוריד את מספר הרישוי של המשאית בטרם כניסתה לרצועה.

פרט חשוב נוסף שעולה מכתב האישום: גם חברו של איש השב”כ למקום העבודה, המכונה “קלוד”, נגרר לפרשה מבלי שידע. ב-9 באוקטובר 2025 יצאו השניים יחד לסיור שטח בגזרת עזה במסגרת תפקידם.

איש השב”כ הציג בפני קלוד מצג שווא לפיו משימתם היא בחינת התנהלות הצבא בהקשר של העברת משאיות.

הוא הורה לקלוד ליצור קשר עם הסמג”ד ולבקשו להדריך אותם כיצד ניתן להחדיר משאיות לרצועה - והסמג”ד, שסבר כי מדובר בפעילות מבצעית לגיטימית, נענה לבקשה.

 ארבע הברחות בין אוקטובר לדצמבר 2025

לפי כתב האישום, חלוקת התפקידים ברשת הייתה ברורה: איימן עדאל ג’מיל דנף שימש הספק והמתווך - הוא תכנן את ההברחות מלכתחילה, הכין את המשאיות והסחורה, ותיאם מול גורמים בצד העזתי לקביעת נקודות המסירה ברצועה. עומר אחמד עלי גריפאת היה הקשר המרכזי בין איש השב”כ לשאר הנאשמים - עדכן בזמן אמת, שילם את השוחד, וכשביקש מאיש השב”כ להמשיך לסייע, הבטיח לו שיהיה “מסודר לשלוש דורות”.

עלי גריפאת שימש המבצע בשטח - הוא נהג בפועל במשאיות לתוך רצועת עזה והותיר אותן שם. ואיש השב”כ, שפרטיו עדיין חסויים, סיפק את “הכיסוי” הביטחוני שאיפשר את הכניסה לרצועה.

לפי כתב האישום, הקשר בין הנאשמים החל סמוך לספטמבר 2025, כאשר דנף תכנן להבריח משאיות לרצועה לצורך הפקת רווח של מיליוני שקלים לכל משאית.

בין אוקטובר לדצמבר 2025 בוצעו לפי הנטען ארבע הברחות: ב-9 באוקטובר הוברחה משאית אחת תמורת 4.5 מיליון שקלים; ב-12 באוקטובר משאית נוספת תמורת 6 מיליון שקלים; ב-2 בנובמבר שתי משאיות תמורת 12 מיליון שקלים; וב-22 בדצמבר שתי משאיות נוספות תמורת 4 מיליון שקלים. הסחורה המוברחת כללה טלפונים סלולריים, סיגריות, טבק, מזון, לוחות סולריים, מצברים, גנרטורים, מחשבים, זרקורים, בגדים, סיליקון שקוף ואופניים חשמליים.

התביעה טוענת כי הנאשמים פעלו תוך מודעות לאפשרות שהסחורה תגיע לידי החמאס, וכי צפו כאפשרות קרובה לוודאי שמעשיהם יסייעו לאויב במלחמתו - בין היתר נוכח התעצמותו הכלכלית כתוצאה ממעשיהם. לפי כתב האישום, החמאס הפיק מתחילת המלחמה מאות מיליוני שקלים מהברחת סיגריות וטבק בלבד, וכסף זה שימש אותו לתשלום משכורות לפעיליו ולגיוס חדשים.

איש השב”כ קיבל לפי הנטען שוחד של 8 מיליון שקלים במזומן בסך הכול, 2 מיליון שקלים אחרי ההברחה הראשונה, 2 מיליון שקלים אחרי השנייה, ו-4 מיליון שקלים אחרי השלישית. את הכסף הסתיר בביתו ובבית אימו, ומסר חלק ממנו כפיקדון לחבר ליחידה ולאדם בשם חוסאם בשראת.

בנוסף השתמש בכ-1.4 מיליון שקלים לצרכיו הפרטיים, וקיבל 11 עגלים ששוויים 55,000 שקלים. עבור ההברחה הרביעית ניסה לגבות 4 מיליון שקלים נוספים - אך הכסף לא הועבר. יתר הנאשמים חילקו ביניהם את שאר הסכומים: דנף הרוויח לפחות 7.75 מיליון שקלים, גריפאת עומר לפחות 3 מיליון שקלים, ועלי גריפאת לפחות 600,000 שקלים.

הפרשה נחשפה לראשונה ב-i24. תחילה בית המשפט התיר לפרסום פרפרזה מצומצמת ולבקשת ''היום'' התיר לפרסום את כל כתב האישום, למעט פרטים מזהים של איש השב״כ הנאשם.