ההפלה ההיסטורית של מטוס F-35I ישראלי את מטוס היאק-130 האיראני - ההפלה המבצעית הראשונה בעולם של ה"אדיר" החמקן - היא אירוע רב משמעות בעולם התעופה הצבאית, ולא רק בישראל. עבור העולם, ההפלה מוכיחה הלכה למעשה את יכולות האוויר-אוויר של ה-F-35, גם אם מעטים הטילו בכך ספק.
מי שמדמיינים קרב אוויר קלאסי - שני מטוסים המבצעים את הריקוד המרהיב והקטלני שבו כל אחד מנסה להגיע אל זנבו של האחר - לא ימצאו זאת כאן. במפגש הזה בשמי טהרן התרחש אירוע אחר לחלוטין: מטוס של חיל האוויר האיראני המריא מבסיסו. האיראנים, ובוודאי הטייסים האיראניים, מודעים היטב לפער העצום בינם לבין טייסי חיל האוויר הישראלי - הן ברמת האימונים, הן ברמת הניסיון הקרבי וכמובן ברמת היכולות. טייסי חיל האוויר הישראלי זכו בצדק למעמד של מהטובים בעולם, אם לא הטובים שבהם.
פער משמעותי נוסף הוא הפער הטכנולוגי. ישראל מפעילה מטוסים מדור חמישי, בעוד שבידי איראן מטוסי פאנטום מדור שני ומעט מטוסי F-14 מדור רביעי. זהו פער טכנולוגי שאינו ניתן לגישור. לכן, טייסי חיל האוויר האיראני אינם ממהרים להמריא מול חיל האוויר הישראלי. כך היה גם במלחמת "עם כלביא" ביוני האחרון - וקל וחומר במלחמה הנוכחית, "שאגת הארי", שבה הם צפויים לפגוש בשמיים גם טייסים אמריקניים. עבורם זו כמעט התאבדות.
ובכל זאת, הטייס האיראני הזה החליט להמריא כנגד כל הסיכויים. הוא זוהה מיד על ידי טייס ה"אדיר" הישראלי, ששיגר לעברו טיל. הטיל פגע, והיאק האיראני נפל. כל האירוע ארך שניות בודדות בלבד - אך, כאמור, שניות היסטוריות. לחיל האוויר הישראלי לא הזדמן להפיל מטוס אויב מאויש מאז 1985, בשולי מלחמת לבנון הראשונה, אז הופלו שני מטוסי מיג 23.
האח החורג של הלביא הישראלי
מטוס ה-Yak-130 הוא מטוס דו-מנועי תת-קולי בעל כנף ישרה יחסית, שתוכנן להציג ביצועים הדומים לאלה של מטוס קרב קל. הוא מסוגל להגיע למהירות של כ-0.9 מאך ולבצע תמרונים בעומסי G גבוהים. מערכת בקרת הטיסה הדיגיטלית שלו מאפשרת לשנות את מאפייני הטיסה כך שידמו מטוסים שונים - תכונה המאפשרת הדרכה מתקדמת במיוחד.
מעבר לתפקידו כמטוס אימון, ל-Yak-130 קיימת גם יכולת מבצעית. הוא כולל תשע נקודות תלייה לחימוש ויכול לשאת מגוון רחב של אמצעי לחימה: פצצות חכמות ולא מונחות, רקטות, טילי אוויר-אוויר קצרי טווח ואף חימוש נגד מטרות קרקע. בשל כך הוא מוגדר גם כמטוס תקיפה קל, המתאים במיוחד למדינות שאינן זקוקות - או אינן יכולות להרשות לעצמן - צי גדול של מטוסי קרב יקרים.
אך בין שני המטוסים - ה"אדיר" והיאק - קיים גם קשר פחות גלוי לעין. למעשה, ניתן לומר בוודאות כמעט מוחלטת כי טייס ה"אדיר" המפיל טס במהלך הכשרתו כטייס קרב על מטוס שהוא במובן מסוים "אחיו החורג" של היאק: מטוס האימון המתקדם של חיל האוויר הישראלי, המכונה אצלנו "לביא".
וכאן מתחיל סיפור מעניין בפני עצמו. ה-Yak-130 הוא מטוס אימונים ותקיפה קל - לא מטוס לעליונות אווירית - ובז'אנר שלו הוא אחד ממטוסי האימון המתקדמים והמסקרנים שפותחו מאז תום המלחמה הקרה. המטוס נולד מתוך המשבר העמוק בתעשיית התעופה הרוסית של שנות התשעים, והתפתח במסגרת שיתוף פעולה נדיר בין רוסיה לאיטליה.
שיתוף הפעולה הזה הוליד למעשה שני מטוסים שונים: האחד רוסי והשני מערבי - שני מטוסים שחולקים שורשים זהים. שיתוף הפעולה פורק בשנת 2000, אך המטוס המערבי שפותח על ידי החברה האיטלקית אלניה קיבל את השם M-346, ונועד בראש ובראשונה להכשרת טייסים למטוסי קרב מדור רביעי וחמישי.
בשנת 2012 בחר חיל האוויר הישראלי ב-M-346 כמטוס האימון המתקדם שלו, והוא נכנס לשירות תחת השם "לביא". הבחירה הייתה חלק ממהלך רחב להחלפת מטוסי ה-A-4 סקייהוק ששימשו במשך עשרות שנים לאימון מתקדם.
מטוס ה"לביא" מאפשר לטייסי העתיד של חיל האוויר להתאמן בסביבה הקרובה מאוד לזו של מטוסי F-16 ו-F-35, באמצעות מערכות סימולציה מתקדמות המדמות קרב אוויר, תקיפה ומערכות נשק - לעיתים אף ללא צורך בנשיאת חימוש אמיתי.
כך נוצר מצב יוצא דופן: מטוס שתוכנן במקור בלשכת תכנון רוסית הפך, דרך שיתוף פעולה בינלאומי מורכב, לבסיס של אחד ממטוסי האימון המרכזיים של חיל האוויר הישראלי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו