"בפחות מארבעה ימים - עברתי את מספר הטיסות שעשיתי במלחמת שנים עשר הימים. יש קושי פיזי ומנטאלי לא מבוטל בטיסות האלה, ניסו להפיל אותנו, אבל אני מקווה שזו תהיה המלחמה האחרונה עם האיראנים, שאחריה לא יהיה בה משטר שיקום בבוקר וינסה להשמיד את ישראל". כך אומר היום (שלישי) סא"ל (במיל) א', טייס בטייסת הקרב 105, שבימים האחרונים תוקף שוב ושוב באיראן.
סא"ל (מיל') א' מתגורר במרכז. ביום-יום הוא טייס באל-על ושותף בחברת סטארט אפ, אך יום או יומיים בשבוע הוא נמצא בטייסת, שומר על כשירות ומתאמן. טייסת 105, הממוקמת בבסיס חיל האוויר רמת דוד, מפעילה את מטוסי ה"ברק" המיושנים, שלמרות גילם, טסים הלוך וחזור בקצב גבוה לאיראן, ולא שוכחים כמובן גם את המשימות בלבנון.
"ב-12 הימים, ה"ברק" היה המטוס שטס הכי הרבה לאיראן. למרות שזה מטוס ישן, הוא עובד יפה. הגף הטכני מצליח להחזיק אותו ברמה גבוהה מאוד". לדבריו, "עשינו את כל המשימות שאפשר לדמיין. בעיקר תקיפה של כל מיני מטרות, משימות עליונות, תקיפת סוללות טילים, טילי קרקע-קרקע, מפקדות ואתרים צבאיים".
טיסה לאיראן, משתף סא"ל א', אורכת מספר שעות, ולעיתים דורשת תדלוק אווירי. "איראן זו מדינה ענקית, לפעמים טסים בתוך איראן הרבה יותר מאשר עד איראן עצמה. לפעמים הטיסה אורכת שלוש שעות, הלוך חזור, ולפעמים ממשיכים בטיסה בתוך איראן עוד כמה שעות. זו מדינה עצומה, ויש לה טק"ק ואתרים פרוסים ברחבי המדינה שצריך להגיע אליהם".
לסא"ל (מיל') א', יצא לעשות מספר גיחות ביום. "בהתחלה טסנו הלוך וחזור מבלי לישון 24 שעות ביממה. היינו צריכים להגיע מהר מאוד לכל מה שאפשר, בעיקר לטק"ק, לתקוף את היעדים שצריך לתקוף בהתחלה. לא ישנו, נלחמנו והסתכנו, אבל בשביל זה אנחנו פה".
על התחושות בתא הטייס, הוא מספר: "בקוקפיט אין מקום. אתה יושב על הכיסא שעה לפני ההמראה, טסים, נוחתים. התנאים לא אידאליים, פחות נעים מאשר לטוס במטוס לחו"ל. אבל זה בסדר, זו המשימה. עושים לפעמים יותר מטיסה או שתיים ביום. יצא לי גם שלושה מטסים ביום".
"לטוס בשטח אויב זה מאתגר, תמיד אתה מוכן לכל מיני הפתעות, הם לא פראיירים. הם עוד מכינים הפתעות. אנחנו טסים בצורה מאוד שקולה, עם הרבה מאוד הגנה, ומוכנים להפתעות שלהם. הטיסות ארוכות מאוד, פיזית ומנטאלית זה לא פשוט. פיזית, לשבת במקום הקטן הזה הרבה שעות זה לא נוח. חם, קר, לחץ אויר נמוך. ומנטאלית - אתה טס בשטח אויב ובכל שניה מישהו יכולים לשגר עלינו טילים".
סא"ל (במיל') א' ציין כי "ניסו להפיל אותנו, שיגרו עלינו. כמו כל לוחם, וזה לא משנה אם הוא באוויר או על הקרקע, כשיורים עליך או כשמנסים לפגוע בך, אתה עושה הכי טוב שלך ומה שלמדת כל השנים". על האפשרות שיפול בשטח אויב, הוא מציין: "מדמיינים את זה מהשנייה הראשונה שמתחילים לטוס, עוד בבית ספר לטיסה. זה חלק מההכשרה שלנו. בסוף בונים על זה שהמטוסים שלנו טובים ושנצליח להסתדר עם האיומים".
א' הוא טייס ותיק, וכמו רבים מחבריו, לפני כמה שנים לא דמיין שיגיע כך לאיראן. "מעט מאוד אנשים התעסקו בזה. אבל הצורך עלה, וחיל האוויר עשה מה שצריך כדי להתכונן לזה. כל מי שיכול לטוס, טס לשם. כמילואימניק לא חשבתי שאגיע לשם. אבל היה צורך להביא הרבה חימושים בפרק זמן קצר".
על האתגר המבצעי, הוא אומר: "הפצצות האלה שקלות טונה, כל אחת צריכות לפגוע על המטר במקום. זה אתגר גדול. כל המערך הטכני מאחורינו. כל פצצה של טונה צריכה לפגוע במקום המדויק ולעשות את הנזק הנכון".
בפן המשפחתי, מספר סא"ל (במיל') א' כי הוא בטוח שאשתו וארבעת ילדיו "קצת מוטרדים" מהטיסות שלו מעבר לגבולות, ולאיראן במיוחד. "הם נותנים לי את הגב להמשיך קדימה".
כטייס קרב ותיק, וטייס באל-על, הוא מציין כי הוא מאוד מקווה שיום אחד נוכל לטייל בנופים המדהימים שהוא רואה מהאוויר. "כשטסים שם ביום רואים את הנופים המדהימים האלה, איראן זו אחת המדינות המדהימות. הכל נראה שקט ורגוע מלמעלה, למטה רוב האנשים כנראה ממש טובים ודומים לנו בהרבה דברים. אבל המשטר שם קם בבוקר וחושב איך להשמיד את ישראל. יש דיסוננס גדול מאוד בין היופי המדהים של המדינה למשטר שלה".
לסיכום, הוא אומר: "אנחנו עושים מה שצריך ונמשיך לעשות מה שצריך כדי להגן על האנשים במדינה שלנו שרצים היום לממ"דים, אבל למטרה טובה. אני מקווה שזו תהיה המלחמה האחרונה עם האיראנים, שאחריה יהיה בה שינוי משמעותי, שהמשטר לא יקום בבוקר וינסה להשמיד את ישראל. כולנו יחד לנצח את המלחמה הזו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו