אנשים שואלים אותי: "למה הוא עדיין בצבא?"

אחת מהסיבות המרכזיות שבגינן אנשי קבע רבים שוקלים לעזוב את השירות הצבאי היא הלחץ המשפחתי. בשנים האחרונות, בגלל המלחמה, אנשי קבע רבים מדווחים כי הם עוזבים או שוקלים לעזוב את צה"ל בשל דרישת משפחותיהם לשנות את אורח החיים שבו בחרו, שמונע מהם להיות בבית וגורם להם לסכן את חייהם.

חלק מהמשפחות מתלוננות גם על המשכורת הלא גבוהה, בלשון המעטה, שאינה הולמת את כישוריהם ואת השעות הרבות שהם משקיעים בצה"ל.

"אנשים שואלים אותי: 'למה הוא עדיין בצבא? הוא לא יכול לצאת לאזרחות ולהרוויח פי שלושה?' ואני לא יודעת מה לענות", מספרת בכאב ב', המתגוררת במרכז הארץ ונשואה לאיש קבע. "הוא אוהב את המדינה הזו, כמו שסבא שלי עליו השלום שירת בפלמ"ח והאמין ש'טוב למות בעד ארצנו', כמו שאר הלוחמים. אבל גם המדינה צריכה לאהוב אותו בחזרה, ולא להסתכל על כל לובש מדים בעל דרגות כעל כפוי טובה שגוזל משהו מכיסם".

לדבריה, "חברות שלי מאוד מעריכות את זה שהתחתנתי עם איש קבע, ובמיוחד בשנתיים וחצי האחרונות מחזקות אותי בלי סוף. בשבילנו מלחמת חרבות ברזל לא תמה. לבעלי אין סבבים, אלא יום אחד ארוך מאז 7 באוקטובר. אבל הן גם אומרות שאף אחת מהן לא היתה עושה את הבחירה שאני עשיתי, להתחתן עם מישהו שמשרת בצה"ל, כי המשכורת נמוכה. כל הטענות שיש הטבות ופנסיה גבוהה - הן לא נכונות, אין שום הערכה ציבורית לשירות הזה".

"ילדים עם חרדות"

ב' אומרת עוד כי המחיר המשפחתי שהשירות הצבאי גבה ממנה גבוה מאוד. "שני הילדים שלנו עם חרדות קשות ומטופלים, אחד עוד מתקופת צוק איתן. אחד מהם אובחן עם פוסט־טראומה בעקבות מבצע עם כלביא, שבו ביתנו נפגע, ובעלי לא היה בבית ולא ענה לו בטלפון כי הוא היה בעזה. המחיר שאנחנו משלמים לאורך השנים הוא קשה מנשוא, והיחס כלפינו אפילו לא קרוב להיות שוויוני ליחס ולחמלה כלפי משפחות אנשי המילואים.

"אומרים לנו - בחרתם בזה, ידעתם שזה המחיר. לא תשמעי אף אחד אומר למשפחות אנשי המילואים 'ידעתם שאם צריך יקראו לכם למילואים, אז תספגו'. אנחנו סופגים וסופגים, והתחושה היא שהמדינה והרשויות העירוניות מפנות לנו עורף - אבל כולם עוטפים את אנשי המילואים ומשפחותיהם".

גם רס"ן (מיל') מ', שהשתחררה לאחרונה מקבע ונשואה לאיש קבע, מתארת מצב קשה מאוד: "שירתי בעצמי בצה"ל כקצינה כמעט 25 שנים, ויש לי שלושה תארים שעשיתי תוך כדי השירות, ואני מוכנה להעיד שהפנסיה והמחיר המשפחתי לא עולים בקנה אחד עם ההקרבה לאורך השנים, ובטח לא מקבלים את התמורה הראויה. הבת שלי ישבה על ברכיי אחרי שחזרתי מתרגיל ארוך, ואמרה: 'אני אוהבת אותך למרות שאין לך זמן בשבילי'. אנחנו נותנים את נשמתנו ואת בריאותנו למען המולדת, ואפילו את חיינו בקרב. ובתמורה? חוטפים עלבונות בתוכניות סאטירה. אין שום הקלות עבור משפחתנו מצד המדינה. מתנהגים אלינו כאל כפויי טובה שצריכים להגיד תודה על כך שאנחנו בשירות.

"אם בעבר הייתי מעודדת את הקצינים והקצינות שלי להמשיך כמה שהם רק יכולים, כי המערכת צריכה אנשים טובים - היום זאת לא הסיטואציה. אני מעדיפה שיממשו את עצמם באזרחות, שיתקדמו ושיקבלו את מה שמגיע להם".

"הוא בקושי בבית"

ק', הנשואה גם היא למפקד במערך הלוחם, אומרת: "כבר שנים אני מנסה לשכנע את בעלי להשתחרר מצה"ל, והוא לא מקשיב לי. המשכורת שלו לא משהו, בלשון המעטה. הוא בקושי בבית, ואני מגדלת את הילדים לבד. אני מאוד ציונית ואוהבת את המדינה, אבל בסוף - עם ציונות לא הולכים למכולת. כשבעלי ישתחרר הילדים כבר יהיו גדולים. הוא מפסיד כשהוא לא מעורב בחיי הילדים, וגם הילדים שלי מפסידים כשהם גדלים עם אבא נוכח־נעדר.

"בעלי בפנסיה צוברת, לא תקציבית. הוא בכלל לא מסתכל על תלוש המשכורת שלו, אבל אני כן. והאמת היא שמשכורת לא תואמת את ההשקעה שלו ואת האחריות הגדולה שמוטלת עליו. כמו כן, אחת לתקופה מתפרסמות גזירות חדשות על אנשי הקבע, ויש חוסר ודאות. לפני המלחמה, למשל, החליטו שאנשי הפנסיה הצוברת יקבלו פנסיית גישור רק עד גיל 60, במקום עד גיל 67. עכשיו מתברר שזה בכלל לא עוגן בחקיקה, ומתברר גם שכל סוגיית פנסיית הגישור למי שנמצא בפנסיה צוברת עדיין לא עוגנה, למרות הבטחות ראשי הצבא. במשך שנים ביקשתי ממנו לעזוב את הצבא, והוא נפנף לי באיזשהו ביטחון כלכלי מזויף, שעכשיו אני מבינה שלא קיים. הרבה אנשים סביבנו בוחרים לעזוב את הצבא, ובצדק".

"על הכתפיים שלהן"

הדס נשואה לרס"ן ד"ר ר', שבתפקיד האחרון שלו היה מפקד רפואה ביחידה מיוחדת, והיא ממקימות פורום משפחות הקבע של צה"ל (ע"ר). "משפחות הקבע מחזיקות על הכתפיים שלהן את השירות של בן הזוג שלהן", היא אומרת. "הן עמוד השדרה של הצבא. בלי משפחה תומכת בקצה - המשרתים לא יכולים ולא רוצים להמשיך בשירות.

"שכר, פנסיה וודאות של פרישה מוקדמת הם משמעותיים מאוד, ועוזרים להרכיב את התמונה השלמה. אבל הם רק חלק ממנה. המשפחה היא גורם מכריע בהחלטה ובמערך השיקולים אם להישאר בקבע או לא".