שני הקולות של איראן - ושל הנשיא טראמפ

הפגישה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין נשיא ארצות הברית טראמפ מתקיימת על רקע העובדה שאיראן רוצה הסכם - וגם ארה"ב מעדיפה הסכם. השאלה היא מה מהות ההסכם - האם יש אפשרות להקטין את הפער הגדול בין הצדדים.

איראן מוכנה ככל הנראה להתגמש בתחום הגרעין, אבל דורשת להוציא את פיתוח הטילים שלה מהמשוואה הזו. כפי שראינו בעבר, הטילים הם ההגנה האפקטיבית ביותר שיש למשטר האייתוללות.

מבחינה זו הנסיעה של ראש הממשלה לארה"ב היא כדי לבטא את חשיבות האינטרסים הישראליים ולנסות להשפיע על הנשיא כך שלא יוותר עליהם בשיחות עם איראן. זו עיקר תכלית הנסיעה, שהרי נתניהו וטראמפ יכולים היו לדון על האינטרסים הישראליים בשיחה מוצפנת. למעשה, טראמפ יודע מראש מה ראש הממשלה יגיד, ונתניהו יודע גם כן מה יש לטראמפ לומר.

איומים לצד השקעה גדולה במו"מ

מעבר לנסיעה עצמה, צריך להבין שבתוך הממשל האמריקני יש למעשה שתי דעות מנוגדות - ששתיהן גם נמצאות במערכת השיקולים של הנשיא. מצד אחד, טראמפ הבטיח לפעול בנושא איראן ולא לחזור על ההתנהלות של הנשיא אובמה, שהבטיח דברים ולא קיים. טראמפ גם יודע מה עמדת ישראל. לשני הדברים הללו יש משקל.

מנגד, יש קולות בממשל שמעדיפים הסכם ולא רוצים עימות צבאי ארוך שעלול להביא לנפגעים אמריקנים. אל מערכת השיקולים הזאת מצטרפות גם טורקיה, קטאר ומדינות מפרציות נוספות שחוששות ממלחמה שתשפיע ואולי תפגע בכל האזור.

גם איראן מודעת ללחץ הזה, שבא לידי ביטוי בהתנהלות שלה בשני קולות ביומיים האחרונים. מצד אחד מתפרסמות תמונות של ארונות קבורה של בכירים אמריקנים והיא מפזרת איומים על פגיעה בבסיסי ארה"ב בכל האזור.

כאן איראן מנגנת על החשש בארה"ב מהרוגים וממלחמה ארוכה מאוד. מנגד, איראן שלחה את עלי לאריג'אני, היועץ הבכיר לאייתוללה חמינאי, לשיחות ארוכות במוסקט בירת עומאן כשמשם הוא ממשיך לקטאר. השיחות האלו דווחו לארה"ב וגובו בעוד לחץ קטארי. ההשקעה הגדולה יחסית (בזמן) של הבכיר האיראני בשיחות הללו מלמדת על הקול השני באיראן - רצון אמיתי להגיע להסכם.

כאמור, כל הצדדים הללו קיימים גם בתוך מערכת השיקולים של טראמפ עצמו: האג'נדה שלו היא לסיים מלחמות, אבל מנגד גם לא להיות אובמה. הוא יצטרך לקבל החלטה בקרוב, עוד לפני תחילת המונדיאל ובחירות אמצע הקדנציה בארה"ב. זה ככל הנראה טווח הזמן שבו יקבל טראמפ את החלטתו בנוגע לאיראן.

הביא לדפוס: אסף גולן

הכותבת היא חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי, לשעבר ראש חטיבת המחקר במוסד