הימור נתניהו על טראמפ: נכס אסטרטגי עם מחיר כבד

ראש הממשלה נתניהו מגיע שוב לביקור אצל מנהיג העולם החופשי הנשיא דונלד טראמפ, יותר מכל מנהיג עולמי אחר, ומנצל בכך את הנכס האסטרטגי הגדול ביותר של מדינת ישראל. הקשר האינטימי וההדוק עם המעצמה החזקה מכולן ועם מנהיגה הקפריזי אולי אך זה שמשתמש בכוח כשצריך.

לשימוש הזה בנכס האסטרטגי יש שני צדדים, ונתניהו נחליט לקחת את הסיכון שהמטבע יפול גם הפעם על הצד הנכון.

הצד הנכון הזה, החיובי מבחינתה של ישראל הוא הוכחה, שוב לעולם כולו את יכולת ההשפעה שלו על טראמפ, את הקשר החזק וההדדי ביניהם ואת מכפלת הכוח האדירה שזה עושה לישראל. זה מתחיל מעצם הביקור מעכשיו לעכשיו וארגון הפגישה המהירה עם מי שרוב העולם רוצה להיות קרוב אליו.

אבל זו לא רק הקרבה, אם ובתקווה שהביקור יצליח, כפי שקרה לפחות בחלק מהפעמים הקודמות, תהיה לכך השפעה אדירה גם להמשך. וכך תקיפה או הגברת הלחץ על איראן במטרה להחלשתה או חילופי המשטר, יזקפו גם לטובת נתניהו וישראל וישמשו אותה ככלי לחיזוק מעמדה. מנהיגי מדינות קטנות ובינוניות רבות בעולם, בעיקר זה השלישי, מחזקות את הקשרים עם ישראל כי שתשמש להן פה בוושינגטון. 

אבל לקרבה הזו יש גם צד שני פחות חיובי מבחינתה של ישראל. ראשית קיים הסיכוי הלא קטן שטראמפ יעדיף הפעם ללכת על הסכם עם איראן הסכם שאולי לא יהיה מסוכן וחסר אחריות כמו ההסכם שעליו חתם הנשיא אובמה ב 2015 – הסכם JCPOA ששחרר לאיראן מאות מליארדי דולרים.

ההסכם הביא להאצת ייצור הטילים הבליסטיים והצמחת ארגוני הטרור במזה"ת ובפועל גם לא עצר את פרוייקט הגרעין הצבאי שלה. אבל יכול להיות גם הסכם שבו איראן תצליח לשמר חלק משמעותי מכוחה הצבאי, את איום הטילים הבליסטיים על ישראל, את התמיכה בארגוני הטרור כמו חיזבאללה חמאס והחות'ים ואולי אפילו חלק מתכנית הגרעין.

במקרה כזה גם איראן תעשה ויתורים רציניים, היא ניצחה בעצם שימור השלטון והכוח ובעצם הישארות המשטר האסלמי הקיצוני בעמדת השפעה מזיקה במזרח התיכון ובכלל. המכה שתספוג ישראל כאן תהיה קשה במיוחד, הן בהשארת האיום והפספוס שלל ההזדמנות להפלת המשטר והן בעוצמתה ותדמיתה כמעצה אזורית שלה יכולת השפעה על ארצות הברית. וזה הסיכון  הגדול במהלך של נתניהו בנסיעתו לוושינגטון.

ויש עוד בעיה אחת. יכולת ההשפעה הזו על הממשל, מקבלת גוון שלילי בקרב ציבורים הולכים וגדלים בארצות הברית ובוודאי בעולם. אהרון מילר שהיה בכיר בממשל קלינטון בתקופת אוסלו ואחריה, אמר לי פעם שישראל נתפסת כ"בכיינית ונצלנית" בעיני רבים בממשל, ובעיקר במחלקת המדינה.

בשנים האחרונות וביתר שאת אחרי 7 באורטוב4 הציבור האמריקני נוטה פחות ופחות לטובת ישראל ובעיקר בקרב הצעירים. משפיענים כטאקר קרלסון האנטישמי מימין מלבים ביקורת על הסיוע הצבאי האמריקני לישראל מכספי המיסים של אזרחי ארה"ב.

זה תופס תאוצה בימין הבדלני בעיקר אבל לא רק שם. אצל תומכי הדמוקרטים המצב גרוע בהרבה, ואם פעם הסנטור מורמונט ברני סנדרס, יהודי שונא ישראל, נחשב עוף מוזר ותמהוני, היום הוא כבר כמעט מיין סטרים במפלגה הזו. אצל אלה שאינם תומכי ישראל וגם אצל הנייטרלים, קל לנטוע את המחשבה שישראל גוררת את ארה"ב למלחמה לא לה. האשמות כאלה היו גם במלחמת עיראק כלפי ישראל. וכעת הן חוזרות בעוצמה, מתודלקות על ידי מכונת התעמולה הקטארית וגם איראן מנגנת על הקלף הזה.

גורם דיפלומטי, ידידותי מאוד לישראל, אמר לי השבוע כי אולי מוטב היה לנתניהו ךהישאר בישראל, להעביר בצינורות שקטים את כל המידע המודיעיני והעמדות הישראליות, ובפומבי להצהיר שהוא סומך על טראמפ שיעשה מה שצריך עבור ארצות הברית והעולם כולו. הוא סייג את הדברים באומרו שאם הביקור יצליח בתוצאותיו מבחינת ישראל אבל יביא גם להיששגים אמריקנים מול איראן, נתניהו צדק בנסיעה.

ביקור דרמטי אמרנו לא?