"ואז מצאנו את רני - לבוש מדים, עם הפאוץ' שאיתו נחטף"

איך נראה מבצע חילוץ וזיהוי של חלל יותר משנתיים אחרי שנחטף, בלב עזה? "זו הייתה היערכות של תקופה משמעותית", מתאר רס"ן ע', סמג"ד בגדוד יס"ר דרום שלקח חלק במציאתו של רן גואילי. "כמה פעמים זה כמעט יצא לפועל, ובסוף אמרו לנו שיש היתכנות אמיתית, יש אישורים, כולל אישור מדיני. אז הבנו שזה קורה". המבצע התקיים קילומטרים בודדים בתוך הרצועה, ואמש הוחזר גיבור עלומים בסמוך למוצב נחל עוז, במרחק של פחות מקילומטר מהמקום שממנו נחטף ב-7 באוקטובר.

הם עומדים כאן נרגשים במוצב, אותו המוצב שנפרץ בבוקר הטבח, ספג אבדות כבדות, ולוחמיו ניהלו קרבות ממושכים עד שנכבש מחדש. היום הוא שוב נקודת שליטה מבצעית על הגזרה.

"להסתובב פה זה תחושות מעורבות", מתאר רס"ר מ', מג"ד סיירת אלכסנדרוני שבה היה חבר גואילי. "כל שביל פה נושא זיכרון. נחל עוז, בארי, השדות. מצד אחד אתה רואה יישובים שחוזרים לחיים, ומצד שני את עזה החרבה. זה המתח שאנחנו חיים בו".

החיפוש עצמו היה תהליך איטי, שיטתי, כמעט תעשייתי. "זה עובד כמו סרט נע", מתאר רס"ן ע'. "צוותים הנדסיים מוציאים, אנחנו יורדים לבורות. רופאי שיניים, אנתרופולוגים, גורמי סילוק, מודיעין. כל אחד יודע בדיוק את המקום שלו. המטרה אחת - לא לפספס". הרגע שבו התחיל להתבהר שמשהו קורה הגיע רק אחרי שעות ארוכות. "באזור שתיים בצהריים אנחנו מבינים יש פה משהו", הוא מספר. "ככל שעובר הזמן והבדיקות מעמיקות מבינים שיש התאמה מאוד גדולה".

ד"ר א' מתאר: "רני נמצא לבוש עדיין במכנסי המדים שלו עם הפאוץ שאיתו יצא לפני שנתיים". בדיוק מצמרר כפי שסיפר המפכל דני לוי לאביו אמש. רס"ר מ' מתאר את השנייה שבה נופל האסימון שמדובר ברן. "זה מתחיל בחיוכים, דמעות בעיניים, חיבוקים. האש קצת פוסקת לרגע. כולם מבינים אנחנו ברגע היסטורי".

הזיהוי הסופי בוצע באמצעות נתונים ביומטריים. "ביום הגיוס מצלמים שיניים ולוקחים רנטגן", מסביר ד"ר א'. "אלה נתונים שאנחנו לוקחים מכל חייל בתקווה שלעולם לא נשתמש בהם. אבל ברגע שאתה רואה את המבנה אתה יודע. זה לא תקווה. זה לדעת. הרגע הזה". הוא מוסיף, "יש לי צמרמורת רק מלדבר עליו. תחושה של סיפוק ועצב שמתערבבים. ההבנה שהבאנו שקט למשפחה והסרנו ספקות ממדינה שלמה".

אבל מעבר למקצועיות הגיע גם הרגע האנושי. הסרטון שבו נראים הלוחמים מתפללים, שרים ואומרים קדיש כשדגל ישראל מכסה את רן. "זה לא היה מתוכנן", מסביר סא"ל י' ומוסיף: "ברגע שעוטפים אותו בדגל ישראל זה פשוט קורה. כולם עומדים סביבו, מתחילים לשיר. עם ישראל חי. אחר כך התקווה. זה היה ספונטני, טבעי, מהבטן".

בשטח נערך טקס מאולתר, סוחט דמעות. "הרגשנו כאילו הוא עומד איתנו במסדר", מתאר רס"ר מ'. "לא עוד בחולות עזה. אחד משלנו. במעגל שלנו".

למבצע הייתה משמעות מיוחדת עבור חטיבת אלכסנדרוני, היחידה של רן עצמו. "זו סגירת המעגל הכי גדולה שיכולה להיות", אומר רס"ר מ'. "רני יצא ראשון להגן וחזר אחרון. אין ראויים יותר מאנשי אלכסנדרוני לסגור את המעגל הזה".

הרגע הזה מזכיר רגעים נדירים אחרים בצה"ל, ובהם השבתו של סגן הדר גולדין ז"ל על ידי חטיבת גבעתי, 14 שנים אחרי שנחטף במבצע צוק איתן. גם אז זו הייתה סגירת מעגל של יחידה. גם אז רגע שטלטל מדינה שלמה. והפעם המשמעות רחבה עוד יותר. לראשונה מאז 2014 אין חטופים ברצועת עזה. הרגשות, מדגישים הלוחמים, מורכבים. "יש גאווה אבל יש גם עצב", אומר רס"ן ע'. "שמחה שהצלחנו במשימה וכאב על המחיר. זה רגע שמזקק שנתיים וחצי של מלחמה".

ובסיום המסר להוריו של רן, טליק ואיציק גאוילי: "אנחנו עצובים שזו הבשורה הסופית", אומר מפקד הצוות הרפואי, ד"ר א'. "אבל אם הצלחנו להסיר את הספקות ולהחזיר לכם את הבן לקבר ישראל, בשביל זה אנחנו כאן שנתיים וחצי. בשביל המשפחות".

קילומטר מהמקום שממנו נחטף, ובאזור שבו נלחמו, נפלו והמשיכו להילחם מאז אותו בוקר, נסגר מעגל. לא של שמחה מלאה אלא של אחריות, ערבות וזיכרון. כזה שממשיך לעצב את היום שאחרי, גם יותר משנתיים לתוך המלחמה- עם הפנים לעבר המעבר לשלב ב'.