ההתמקדות באיראן הסיטה את העיסוק משלוש גזרות נוספות שפעילות עדיין, בעצימות משתנה. בעזה הכריז אמנם טראמפ על המעבר לשלב ב', אבל לא ברור כיצד ומתי יתרחשו העניינים. ישראל ממתינה עדיין להשבתו של החלל החטוף רן גואילי, וגם ללמוד כיצד יתבצעו פירוז ושיקום הרצועה - כשבינתיים מתגלעות מחלוקות ראשונות על-רקע הרכב הוועד המנהל של עזה, וכל לנוכח מעורבותן הצפויה של קטאר וטורקיה בניהול הרצועה.
הזירות האחרות הן לבנון, שבה נערך צה"ל בחודשים האחרונים לפגיעה נרחבת ביעדי חיזבאללה כדי למנוע את שיקומו, ויהודה ושומרון שלא זוכה לתשומת לב מספקת - ציבורית ותקשורתית - לנוכח המאמץ הניכר שצה"ל נדרש לו כדי לבלום פיגועים, וכן לנוכח העליה המדאיגה במספר מקרי האלימות מצד יהודים, שנהנים מרוח גבית קבועה של שרים וחברי כנסת, ונתקלים בפעילות מסויגת מאוד של משטרת ישראל ושב"כ.
אפרופו שב"כ, הארגון היה עסוק בסוף השבוע בעיקר במינויו של נ' לסגנו החדש של דוד זיני. כמה מחבריו של נ' אמנם יצאו להגנתו בתקשורת, אבל קשה היה למצוא אדם רציני שיבין את המינוי של מי שפרש מהארגון לפני 8 שנים אחרי שכיהן בתפקיד רח"ט, והוקפץ כעת בכמה דרגות ללא כל ניסיון ניהולי בכיר בשב"כ.
לזיני היו אופציות רבות אחרות לסגן, שהיו מחזקות את נקודות החולשה וחוסר הניסיון שלו ומייצבות את הארגון. הבולט ביניהם הוא נ' אחר, שכיהן בשנים האחרונות כראש אגף המבצעים והיה אחראי בין היתר לכל מבצעי חילוץ החטופים, לחיסול הבכירים, ועוד. נ' נמצא כעת בלימודים וסביר שהיה נענה לקריאה (שלא הגיעה) להתייצב לדגל. אפשר ללמוד מכך שזיני אינו סומך על איש בשב"כ, ושהוא מוכן ליטול סיכונים לא מבוקרים במאמץ לשנותו - כולל אפשרות של פרישת בכירים בתגובה למינוי.
בימים כתיקונם היה ראש הממשלה, שאחראי על שב"כ, בולם את המינוי כדי לשמור על היציבות הנדרשת בשב"כ. אולם נתניהו, כמו זיני, רואה קונספירציה ואיום בכל אדם, בוודאי במי ששירת תחת רונן בר. נכונותו להציב בצמרת הארגון (ובמקביל במוסד) הנהגה כל-כך טירונית היא חסרת אחריות, ומעלה חשד שהיא טבולה בשיקולים זרים כשברקע מרחפת סביבו פרשת קטארגייט.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו