לא להחמיץ את ההזדמנות למיטוט המשטר בטהרן

ארבע יממות חלפו מאז הוכרז על מעצרו־חטיפתו של הרודן מדורו מארמונו בקראקס והעולם עדיין בתדהמה. ההחלטה הנועזת של הנשיא טראמפ לשלוח את כוחותיו לעצור שליט מכהן, והצהרתו כי ארה"ב תנהל את ונצואלה עד להשלמת תהליך חילופי השלטון, ערערו את הנחות היסוד של מנהיגים, דיפלומטים, אנשי ביטחון, משפט ואקדמיה בנוגע לכללי המשחק במערכת הבינלאומית. זה קורה בתקופה לא קלה עבור טהרן, שלא רק מאבדת שותף ובעל ברית משמעותי, אלא מקבלת גם רמז עבה להתנהלות הפנימית במדינה.

הגורמים המוצהרים שהביאו את טראמפ לאשר, ואולי אפילו ליזום, את המבצע – מוכרים. יש להניח כי נוספו להם גם שיקולי ההרתעה שפעולה כזו יוצרת כלפי "שחקנים בעייתיים" כדוגמת חמינאי. כמאמר הפתגם הידוע: "צעק על העץ כדי שהחמור ישמע".

עוד קודם לפעולה בוונצואלה ולגל המחאות הנוכחי שפקד את איראן, עמדה על סדר היום הישראלי־אמריקני שאלת ההתמודדות עם ההתחמשות של איראן וחיזבאללה. קשה לדעת מה סוכם בפגישת נתניהו וטראמפ בנושא זה. הצהרותיו של הנשיא האמריקני היו ברורות למדי בנוגע לתמיכתו בצעדי אכיפה כוחניים לבלימת התעצמות גרעינית והתחמשות בטילים בליסטיים.

יש להניח שההפגנות באיראן והסיכוי שהן יתפתחו לכדי איום על יציבות המשטר מעמידים את ישראל וארה"ב בפני דילמה בנוגע לפעולה צבאית נגד איראן.

קשה להעריך את עוצמתו האמיתית של הגל הזה ואת הפוטנציאל הטמון בו לחולל שינוי יסודי. מעבר לקושי לספק תחזית לאופן התפתחותם של אירועים כאלה בזמן התרחשותם ולמורכבות הזיהוי של הנקודה שבה מערכות קורסות תחת המשקל המצטבר של גורמים ונסיבות, קשה לקבל אפילו תמונה מלאה ואמינה של המציאות. כל דיווח על ההתרחשויות מושפע מעמדתו של המדווח באשר לכך ומתקוותיו בנוגע להשפעתן על שרידות המשטר.

המגמה: הסלמה

כרגע ניתן להתרשם כי גל ההפגנות באיראן נמצא במגמת הסלמה. הצטרפותם של ארגוני עובדים והתרחבות ההפגנות לאוניברסיטאות, לאזורים ולמגזרים נוספים, לעיתים תוך עימותים אלימים עם מנגנוני הדיכוי, הם עדות לכך. גם ניתוק האינטרנט על ידי מנגנוני השלטון, כפי שעולה בדיווחים עדכניים, מעיד על המתח הגובר במדינה.

ההערכה הרווחת בקרב מומחים לאיראן היא שגל המחאות הנוכחי רחוק מאוד מלאיים על יציבות המשטר. העובדה שלא נוצרו בקיעים בנאמנות מנגנוני המשטר והיעדרה של אופוזיציה מאורגנת שיכולה להחליף את השלטון, מעלים ספקות באשר לסיכוייו של הגל הזה להסתיים באופן שונה מקודמיו.

אין בכך כדי לפטור את מקבלי ההחלטות מהדילמה. מחד, פעולה צבאית נגד איראן בשלב שבו הלהבות עדיין נמוכות עלולה לכבות כליל את האש ולהוביל להסכמה ולעמידה משותפת, גם אם זמנית, נגד התוקף החיצוני. מצד שני, פעולה כזו עשויה דווקא לתת רוח גבית למחאות, לגרום לפיצול הקשב במנגנוני הדיכוי ובכך לפגוע בהם, ובנוסף גם להביא להחרפת המשבר הכלכלי שמזין את המחאות הללו.

למה צריך לייחס לכך חשיבות כה רבה? משום שכיום, יותר מבעבר, ברור כי פתרון יסודי וקבוע לאתגרים שאיראן מציבה למערב ולאיומים הנשקפים ממנה כלפי ישראל יושג רק כשהמשטר יוחלף. כל זמן שמשטר המולות יתקיים, הוא ימשיך לחתור להגמוניה אזורית ולמחיקתה של ישראל. הוא ימשיך לבנות וגם להפעיל את יכולותיו האסטרטגיות להשגת מטרות אלה.

שלא כמו במשטרים דמוקרטיים, המשטר בטהרן לא מוגבל באורך הקדנציות ולא מחויב לזכות באמון הציבור. הוא יכול להרשות לעצמו לתכנן את מהלכיו בראייה ארוכת טווח, מבלי להתחשב בצרכים פוליטיים ובשיקולים קצרי טווח. האטה זמנית או הורדת פרופיל מול מכשולים כמו זה שטראמפ מגלם אינה מהווה סטייה מהמדיניות. אדרבה, זהו מרכיב מובנה באסטרטגיה להתמודדות עם התנגדויות. מבחינתו של משטר כזה, סביר בהחלט "להוריד את הראש עד שטראמפ יילך" ואז לחזור ולפעול ביתר שאת להשגת היעדים.

כשכך הם פני הדברים, אסור להחמיץ שום הזדמנות להחלפת המשטר ומאחר שהחלפה כזו תלויה בכוחות הפנימיים באיראן - חיוני למצות כל סיכוי לכך ולבחון מהלכים ישראליים־אמריקניים בגזרה זו. 

הנוסחה של טראמפ

הנוסחה שבה בחר הנשיא טראמפ להתמודד בעת הזו עם בעיית איראן היא הצבת קווים אדומים בעניין ההתחמשות ובעניין הירי במפגינים. לצד אתגרי הפנים הנוספים והבעיות הכלכליות הקשות, היא מכניסה את איראן לדילמה קשה לגבי אופן התנהלותה ומייצרת פוטנציאל להתשת המשטר. אזהרות טראמפ לאיראן בעניין התייצבותו לצד המפגינים במקרה שמנגנוני המשטר יפעלו נגדם בירי משיגות שלוש מטרות חשובות. הראשונה – עידוד המשך המחאות ובעקיפין עידוד צמיחתה של מנהיגות שתוכל להוביל אותן. השנייה – כבילת ידי מנגנוני הדיכוי. יש להניח כי הם היו מעדיפים להגיע לכיבוי מהיר של האש. עמדתו של טראמפ מאפשרת את קיומן של ההפגנות לאורך זמן. המטרה השלישית היא שימור הלגיטימיות של המחאות, גם אם גורמי המשטר ימשיכו לטעון שהן תולדה של התערבות חיצונית.

בצמרת הישראלית והאמריקנית לא מסתירים את התקווה לנפילתו של המשטר. אמנם זו לא הוגדרה כיעד אסטרטגי במאמצים מול איראן, אך ברור כי כל זמן שהמשטר הזה ימשיך להתקיים – יימשכו האיומים מצידו על היציבות ועל הביטחון באזור ומחוצה לו.

הכותב מכהן כראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית, שימש ראש המל"ל בשנים 2021-2017