"אני רואה פיר ואני מתחיל לרדת למטה בסולם, ואז שומע בעברית: 'רד אליי, אל תפחד'": ימים שהה אלקנה בוחבוט בשבי חאמס, אחרי שנחטף ממסיבת הנובה שם הפיק את אחד האירועים.
בראיון לחדשות 12 הוא דיבר סיפר בהרחבה על רגעי החטיפה, השעות הראשונות בעזה, הגעגועים לאישה רבקה ולבנו ראם – והרגעים שהיה בטוח שהוא הולך למות.
"שומעים את הטבח באוזניים: בן אדם מקלל, צרור יריות ואז שקט. שומעים בנות צועקות, 'אימא, אימא', דברים קשים, וצרורות שמשתיקים את כל החיים האלה. ונהיה שקט של מוות", תיאר אלקנה. "ואז מתחילים לשמוע קריאות 'אללה אכבר' עם צרורות מתקרבים אלינו. אני מרגיש קנה בעורף שלי. אוזקים אותי באזיקונים וביציאה מהמסתור אני רואה את המחזה הנורא מכל", אמר כשהוא מתייחס למראות הזוועה בכביש 232.
בשעות הבוקר הגיע לישראל הסרטון של אלקנה כפות כשמעליו המחבלים. בראיון תיאר את האירוע הסדיסטי שעבר סמוך לאותו תיעוד שהפך לאחד המראות שנחרטו מבוקר 7 באוקטובר.
בוחבוט סיפר: "לקחו אותי בעזה לאיזו חצר אחורית, קרעו לי את החולצה. המחבל רואה את הקעקוע שיש לי בגב, הוציא סכין ואמר שהוא הולך לקלף לי אותו. הייתי מבוהל נורא. הוא פותח בור ביטחון ואני רואה סולם שמוביל למטה.
"הוא מצביע על הסולם ואומר 'מרואן ברגותי', ואני לא מבין מה הוא רוצה. הוא זרק אותי לפיר הזה, ובמנהרה קטנה מאוד אני הולך כמו צפרדע והוא דוחף אותי עם הסכין שלו. הייתי בטוח שזהו, פה זה נגמר. באמצע המנהרה הוא אומר לעצור ואני שומע רעש של שקית. מהשקית הוא מוציא וופל, ואומר לי 'תאכל'. אני אומר לו שאני לא רוצה לאכול, והוא מצמיד את הסכין לצוואר ואומר לי 'תאכל'. לקחתי את הוופל ואכלתי. כשסיימתי, עלינו בחזרה".
בוחבוט תיאר רגע נוסף שבו היה משוכנע שיאבד את חייו, בסביבות היום ה-40, עת שהה עם בר קופרשטין, שגם כן עבד במסיבת הנובה, באותה הדירה. באותו יום נהרגה בתקיפה של חיל האוויר אחות של אחד המחבלים ששבו אותם, עם ילדיה. השובה שני סיפר לו שבוחבוט ובר הביעו על כך שמחה.
"הוא אומר לי, 'היום אני הורג אותך, היום אתה יורד למטרו, למנהרות, ואתה מקבל כדור בראש. וזהו, זה סופי'. ובאמת ברגע שהחשיך הוא נכנס אלינו, אומר לנו 'קומו, אל תיגעו בכלום, תגיעו איך שאתם'. ואני מבין שהוא הולך להרוג אותי. הוא קושר לי סרט לעיניים, תופס לי ביד ממש ממש חזק, ולוקח אותי. אני נתקע במדרכה, אני נופל לרצפה, הוא מרים אותי בכוח, ואני בראש שלי מבין שזהו, זה נגמר. אני שומע דלת נפתחת. הוא מכניס אותי ואומר לי לא לזוז. אני אומר 'שמע ישראל' ו'שיר למעלות' ורועד ומחכה לקבל כדור".
אלקנה המשיך: "הם הורידו לי את כיסוי העיניים, אני מסתכל ימינה, וחשכו עיניי. אני רואה פיר, ואני מתחיל לרדת למטה בסולם ותוך כדי שאני יורד למטה אני שומע בעברית צחה, 'בוא אליי, רד אליי, אל תפחד, הכול יהיה בסדר'. אני יורד למטה, ואני רואה כמו גמד מערות כזה, מחבל עם מסכה ופנס והוא אומר לי 'נעים מאוד, אני ג'וקר'".
כך, מהיום ה-48 ועד ליום ה-378 בוחבוט יהיה באותה מנהרה. הוא שהה שם במהלך התקופה עם בר קופרשטיין, אוהד בן עמי, יוסף חיים אוחנה, שגב כלפון ומקסים הרקין. "הג'וקר," שעדיין בחיים, יהיה שם וימרר את חייהם.
בוחבוט חשף כי שוביו ביימו סרטון, שלא פורסם, שמדמה ניסיון התאבדות שלו. "זה הגיע למצב שהם מוציאים דם מהיד שלי, והם מוציאים דם מהיד של מקס, ומצווים עליי לעשות הרבה אקטים מאוד מאוד קשים, כמו דפוק את הראש בבטון, וכמו לקשור חבלים עליי, סרטונים קשים". אם לא בכה מספיק לדעת המחבלים הם דחפו לו בצל לעיניים, ומרוב שהם "היו רעבים" גם אותו בוחבוט וההחטופים אכלו.
אלקנה סיפר גם על רקע מאושר אחד, בודד, בשבי. באחד המקרים נתקל בטלוויזיה בקרוב משפחתו, מנשה, כשהוא מניף שלט שלו. בנוסף, במקרה אחר, תיאר בוחבוט: "מנשה הגיע עד לגבול הרצועה עם חולצה שעליה תמונה של ראם דוד. הם (המחבלים) לקחו את התמונה, הגדילו והדפיסו לי אותה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו