הבריונות שתעלה לישראל כ"ץ ביוקר

העימות בין שר הביטחון ישראל כ"ץ לרמטכ"ל רא"ל אייל זמירעלול להתדרדר להתפטרות של הרמטכ"ל. האם זאת התוצאה שהציבור הישראלי מייחל לה? יהיו המניעים של כ"ץ אשר יהיו, גם בכירים בליכוד מזהים את התנהגותו מול זמיר כבריונות.

יש סיבות ענייניות לדון עם הרמטכ"ל לגבי המסקנות האישיות מדוח תורג'מן, אבל הצורה שבה בחר כ"ץ להתעמת, לא עוברת טוב בציבור. זו בדיוק סוג ההתנהלות, שעלול לעלות לליכוד ביוקר. העובדה שהתנהלו היוםפגישות ארוכות בין ראש הממשלה לשר הביטחון ובין רה"מ לרמטכ"ל, אך לא של שלושתם ביחד, היא סימן מדאיג שהמשבר לא פתור.

היה שלב בתחילת דרכו של כ"ץ במשרד הביטחון שהעימותים שלו עם הרמטכ"ל הקודם הרצי הלוי ולאחר מכן עם זמיר מיד לאחר שמונה לתפקיד הרמטכ"ל - התקבלו בהבנה. הוא הביא איתו גישה של פיקוח ומרות הדרג האזרחי המדיני על הדרג הצבאי; להכפיף בצורה ברורה את הצמרת הצבאית לדרג האזרחי המחליט עוטה החליפות והעניבות. תמיד היה בריא יותר לצה"ל כשיש מעליו אזרח כשר ביטחון.

אלא שיש גבול, וכ"ץ לא הבחין בו. זמיר אינו גלעד ארדן וצה"ל אינו תא הליכוד בתעשיה האווירית. קשה לדעת מה בדיוק מרגיש הציבור כלפי צה"ל; הסקרים מראים שצה"ל הוא הגוף שנהנה מרמת האמון הגבוהה ביותר, 81 אחוזים. הציבור כבר אינו רץ כעכברים מורעלים לממ"דים, ההישגים של צה"ל נתפסים כניצחון.

הרמטכ"ל זמיר נראה כמי שהעניק מנהיגות פיקודית ראויה לצבא. אם הוא מגזים במשהו זה בכך שהוא ממשיך ללבוש את מדי ב' של צה"ל במקום להופיע לאירועים ציבוריים במדי א' מצוחצחים עם כל הברזלים. נראה שלעתים הוא ממהר לצאת בהודעות פומביות לציבור. אבל העיתוי של מתקפת שר הביטחון נגדו הכשיל את השר. זה קורה יום אחרי חיסול מי שמכונה "רמטכ"ל חיזבאללה". עוד מבצע מדויק ומוצלח של שילוב מודיעיני ואווירי, עוד קרדיט לצה"ל, לחיל האויר.

אם להגיד את זה במלים פשוטות: לציבור יהיה יותר קל לעכל את פרישתו של כ"ץ מתיק הביטחון מאשר את פרישתו מהתפקיד של רא"ל אייל זמיר. לכן מתבקש שהשר יחליף את גישת הבריונות שלו בטיפול בצה"ל בגישה של דיאלוג והבנות.

מיד לאחר שהפצ"רית יפעת תומר ירושלמי נתפסה על חם כמדליפה וכמי שהגישה תצהיר שקר ועוד כהנה וכהנה, צעד השר כ"ץ הישר אל אולפן ערוץ 14 לסיבוב ניצחון. יכול להיות שהוא חושב במושגים של העימות בין שר המשפטים יריב לוין ליועצת המשפטית בהרב מיארה. אבל אם הוא לא מבין את ההבדל, הוא בבעיה.

יש בימין הקיצוני כאלה שסימנו את זמיר מהרגע ששמו הוזכר כמועמד המוביל לרמטכ"לות. האם אליהם מכוון שר הביטחון? טעות. היה משהו מגוחך בכך, שהכריז מיד כי יורה על בדיקה של תחקירי תורג'מן ומסקנות הרמטכ"ל. כמה בדיקות על בדיקות צריך לעשות? צה"ל צריך להתקדם. להיפרד מה-7 באוקטובר ואחרי יותר משנתיים, זה כבר היה צריך להיות מאחורינו.

כפי שציינו "מקורבי" הרמטכ"ל, שר הביטחון מדגיש בהתנהלותו את החלל הריק הזועק. אם צריך גוף מוסמך שיפתור את קושיות 7 באוקטובר, אז זוהי ועדת החקירה שכולם מדברים עליה אבל מתכוונים למשהו אחר. יש כאלה שהם בעד חקירה, האופוזיציה בעד ועדה. ואם מדברים על דוח שבאמת זקוק לביקורת חוזרת – מטעם מי? – זה הדוח שממליץ לסגור את גלי צה"ל. העם רוצה לראות אחדות – לפחות בהנהגה הבטחונית.