האלימות היהודית ביו"ש זו סכנה אסטרטגית - ולא רק לעתיד ההתיישבות

בזמן שכל מצלמה וכל כתב ומיקרופון בשטח אורבים לתמונה אלימה שותתת דם, קשה לחשוב על תופעה יותר גרועה מפיגועים אסטרטגיים עצמיים. זאת המשמעות שלהאלימות הפראית חסרת הכיוון של פורעים צעירים יהודיםבמקומות שונים ביהודה ושומרון.

לפעמים לפיגוע או להתקפה הקשה ביותר והמגונה ביותר יש איזו מטרה. לעתים המטרה כמוסה גם מעיני המתבונן המלומד כביכול. אז שואלים, מה המטרה של האלימות באזורים כמו בשבוע שעבר ליד טול כרם, במסיק הזיתים? או הצתת מסגד?

התשובה: אין שום מטרה מלבד היצר שטופח אצל אחוז קטן מהצעירים ביו"ש, לתקוף בכל הזדמנות כל ערבי באשר הוא שם. וכן, אי אפשר להכחיש שנוצרה לאחרונה אווירה מסוימת של מתירנות מלמעלה שמשדרת לפורעים שצפויה העלמת עין.

עודדו את האלימות

שר אחד פולט אמירה מטורפת, חבר כנסת בכיר מזכיר לחיוב את הרב מאיר כהנא. היו אחדים שטענו שחלק מהפורעים מגיעים מחוץ לתחומי יו"ש והסרת המגבלות על התנועה של חלק מהם או ביטול הכלי הדרקוני של מעצר מנהלי, כל אלה עודדו את האלימות. זאת כנראה לא הבעיה.

שר הביטחון כ"ץ יכול היה לדחוף לחיסול התופעה; אבל עצירת האלימות והטיפול הדרוש במתפרעים אינם תלויים במוצא פיו של שר הביטחון. בלימת האלימות נמצאת כולה בידי אלוף פיקוד מרכז בלוט. גיבוי חד משמעי משר הביטחון היה עוזר. אבל האלוף בלוט נהנה מסמכות הריבון – לפעול.

מבחינה זו, כמו שיש לו סמכות לפעול נגד פעילות הטרור של ארגוני הטרור הפלשתיניים ביו"ש כי היא מהווה סיכון אסטרטגי למדינה ואזרחיה, כך יש לו סמכות למנוע את הסכנות והנזקים האסטרטגיים שנגרמים בעקבות הפעילות האלימה של אותם אנארכיסטים ימנים, חסרי ארגון, הדוהרים כמו להקות אחרי מנהיגי כנופיות. רוב הפורעים נמצאים במאחזים לא מתואמים, לא מתוכננים ולא מורשים.

המחשבה שאולי יש גורמים שרוצים לבחון את התנהלותו של ראש השב"כ החדש דוד זיני היא כנראה לא נכונה. אבל יחד עם אלוף פיקוד מרכז, יש לשב"כ ולמשטרת ישראל תפקיד חשוב בבלימת ההתפרעויות וחיסול התופעה.

זו טעות לייחס לאלימות הזאת נזק ל"התיישבות" או ל"מתנחלים". יש אולי נזק כזה, אבל הלוואי שבזה החבלה היתה מסתיימת. הנזק הגדול והחמור הוא אסטרטגי ברמה הבינלאומית. אם מזכיר המדינה מרקו רוביו מדבר על האלימות ביהודה ושומרון בכינוס של ה-G7, זה מאותת על בעיה.

דיכוי התופעה

לפי מביני דבר צבאיים, זה לא אתגר מבצעי מסובך להתגבר על התופעה, ואפשר לעשות את זה בלי שפיכות דמים. זה כמובן עלול להגיע לשם, אבל אין שום סיבה שזה יקרה. הצבא נערך לטיפול בנושא. כל גורם בטחוני יתרום את היכולות שלו.

אפשר לאתר מודיעינית את כיוון פעולות ההתפרעות, ולעצור אותן בדרך. יש גם אפשרות בעזרת כוחות משטרה מיומנים לבצע את המעצרים בשיטה שתגדע באיבה כל תכנית אלימה. מדובר בצורך לעצור מאות צעירים וזה לא קשה כמו שזה נשמע. הנזק של הפורעים הוא קודם כל בשאיבת המאמץ הבטחוני לדיכוי תופעה שמלכתחילה לא היתה צריכה להתקיים.