תיעוד דרמטי מעזה: המחבל מנסה להצמיד מטען לנגמ"ש - ומחוסל | כתבנו עם הכוחות בלב הרצועה
לוחמים של חטיבות 188 וביסל"ח הצליחו לפגוע במחבל שניסה להניח מטען על כלי רכב צבאי, ודקות לאחר מכן לאתר מחבלים נוספים במרחב - ולחסלם • בקרב המפקדים והכוחות מביעים אופטימיות מהפינוי המוצלח של האזרחים מהאזור ונערכים ללחימה נגד גרילה מתמשכת
ענני האבק מעל מחנה הפליטים שאטי הם אולי הסימן היחיד לקיום של חיים בתוך מבוך המבנים הצפופם וגלי ההריסות שמרכיב את מחנה הפליטים, שהיה עד לא מזמן עיר עם אוכלוסיה גדולה יותר משל חולון. אוהלי הפליטים שהציפו את רחובות צפון המחנה, באזור שקרוב לאתר חלוקת הסיוע שפעל בסמוך, נעלמו כלא היו, וכך גם יושביהם.
חיסול מחבלים והשמדת מחסני אמצעי לחימה בצפון העיר עזה // דובר צה"ל
בצה"ל מרוצים מאוד מההצלחה בפינוי רובה של האוכלוסייה האזרחית מסביבות העיר עזה, ובמחנה הפליטים שאטי נראה שכמעט איש לא נותר. "עבורי היעדר אוכלוסיה אזרחית זה טוב מאוד, אני יכול לפעול בחופשיות יחסית מבלי לפגוע במי שלא צריך", אומר מג"ד גדוד הסיור של בית הספר לח"יר, סא"ל איתמר, מספר לכתבים שמתגודדים סביבו. "הרגתי הרבה מחבלים פה, אבל אני יכול להגיד שלא הרגנו אזרחים", הוא אומר בגאווה גלויה.
ואכן יש תוצאות למאמצים של שני צוותי הקרב החטיבתיים, 188 וביסל"ח, שפועלים במחנה הפליטים שאטי. היום זיהו הכוחות מחבל שניסה להטמין מטען בסמוך לרכב משוריין מדגם נמר. הלוחמים ירו לעבר המחבל וחיסלו אותו, ותוך זמן קצר זוהתה חוליית מחבלים נוספת באותו המרחב - בשיתוף פעולה של מכלול האש החטיבתי וכלי טיס של חיל האוויר חוסלה החוליה.
יום הקרב שעבר על הכוחות מלמד קצת על הטקטיקה החדשה של ארגון חמאס. לא עוד קרבות על כל רחוב והתבצרות במתחמים כמו בתי ספר ובתי חולים, אלא גרילה זריזת תנועה שמנסה נואשות לזנב בצה"ל ולהפוך הישגים טקטיים נקודתיים למפנה בלחימה. "אני מאמין שניתן לנצח מלחמת גרילה ולשלול מהאויב את אזורי הפעולה שלו", אומר בביטחון סא"ל איתמר בשעה שהוא עומד בתוך זירת מטענים שחמאס הכינו לאנשיו והתגלתה מבעוד מועד.
"הם מניחים מטענים רבי עוצמה ומסתתרים בסביבה. הם אפילו עושים חורים בקירות הבתים כדי שיוכלו לנוע מהר ולנצל את הפגיעה של המטענים בכוח", מסביר המפקד המנוסה את השיטה בה עובד ארגון הטרור.סא"ל איתמר מכיר היטב את הסכנות שבלחימה בכוחות גרילה בשטח בנוי. הוא נפצע מירי צלף בחודש מאי של השנה שעברה, יומיים לאחר שפגשתי בו בפעם האחרונה. כעת הוא מדלג בקלות בין החורבות ומטפס בזריזות את המדרגות שמובילות לבית המג"ד, שם מוצג בפנינו לראווה שלל משונה למדי.
במהלך טיהור המבנים מצאו הלוחמים דגם מעיסת נייר של הר הבית, כולל מסגד אל אקצא וכיפת הסלע. מדובר במלאכת מחשבת שכנראה הושקע בה זמן רב. לצידה מונחים שני רובי קלצ'ניקוב שעשויים, כנראה, מאותה עיסת נייר, כנראה פרויקט ,חינוכי, של אנשי ארגון חמאס. "אנחנו שמחים לשמור את זה פה, זה נותן לנו מושג של על מה אנחנו נלחמים", אומר המג"ד מרוצה.
ההתקדמות הזריזה של צה"ל לתוך מחנה הפליטים הפתיעה ככל הנראה את אנשי ארגוני הטרור, ומפקדים בשטח אומרים שנראה כי המחבלים לא הספיקו למלכד ולבצר את המרחב כפי שככל הנראה תכננו. גם עזיבתה של האוכלוסייה הפתיעה את חמאס, שעשה מאמצים גדולים לשכנע את תושבי העיר עזה וסביבותיה שלא לזוז ממקומם.
בלוגרים מהעולם הערבי פרסמו במהלך הימים האחרונים שורה של פוסטים מופתעים ברשתות החברתיות, מהם ניכרת אכזבה מההתנגדות הדלה שהציעו ארגוני הטרור לכוחות צה"ל המתקדמים. "ניכר שכוחות ההתנגדות אימצו את 'מודל רפיח' בו הם מנסים למקסם פגיעה באויב לאחר שאלמנטים נשארים מאחורי קווי האויב ותוקפים אותו בשיטה של 'פגע וברח'. לי לא נראה שהשיטה הזו מוצלחת במיוחד, בשל העליונות המודיעינית של ישראל, כוח האש העדיף שלה והיכולת לשטח עם כלים כבדים שכונות שלמות, מה שחוסם את מנהרות התקיפה" מודה הבלוגר תומך חמאס "ערב אוסינט", שמתמחה במיפוי אזורי הלחימה ובפרשנות.
נראה שמה שתיאר הפרשן הערבי הוא בדיוק מה שמנסה צה"ל לעשות במחנה הפליטים שאטי. להרוס מבנים ופירי מנהרות ובכך לשלול מהמחבלים את חופש הפעולה באזור. עם זאת, על שלשיטה יש תוצאות טקטיות מוכחות, היא יוצרת בעיה בפני עצמה. מחבלים רבים בורחים או מקבלים פקודה לצאת מאזורי הלחימה יחד עם האוכלוסיה האזרחית. המחבלים הללו יחכו לשעת כושר ואינם נגרעים בשום דרך ממצבת הלחימה של ארגוני הטרור אלא רק הופכים לעוד בעיה לטפל בה בעתיד.
נגמ"שי האיתן החדישים מגיעים לאסוף אותנו חזרה מעבר לגבול באותו ענן אבק סוחף שמכסה את הכוחות פה במחנה הפליטים שאטי כמעט 24 שעות ביממה. אנחנו חוזרים בכלי רכב ממוגן וממוזג לגבול, אך לוחמי הגדס"ר ויתר צוותי הקרב נשארים פה, בחום, באבק ובסכנה. "אנחנו יודעים טוב מאודל מה אנחנו פה וחוץ מהזבובים ומקלחת עם מגבונים, אין לנו שום תלונות אמיתיות, אומר גיא, לוחם בגדס"ר מפרדס חנה בחיוך ענק. לצידו ניצב שלמה, עם ראש עטור צמות ומבט חודר של לוחם מנוסה. "אני מתגעגע לאחיינים שלי, אבל בעצם אני פה בשבילם, שלא יפגשו אף נוחבא אף פעם", הוא אומר לי, דקה לפני שאני יוצא לדרכי, בתוך ענן האבק ומעבר לאופק.
