החוב המוסרי ברור: אסור להפקיר שוב את בעלי הברית שלנו

א-סווידא בערה השבוע. קרבות עקובים מדם התרחשו בין מיליציות אסלאמיסטיות של השלטון הסורי לבין הדרוזים, מיעוט גאה שהחזיק בקו העצמאות הערכית מול דאעש, חיזבאללה ואיראן. התמונות שהגיעו משם קשות לצפייה, שייח’ים דרוזים מבוזים, אזרחים נהרגים, ילדים בורחים ותחושת הפקרה עמוקה.

לא מדובר רק בסכסוך פנימי בסוריה. היה זה רגע אמת עבור מדינת ישראל, מוסרית, ביטחונית ואסטרטגית. הדרוזים שם נלחמו לא רק על כבודם, הם נאבקו על עצם קיומם וכשדרוזים נמצאים בסכנה, מדינת ישראל לא יכולה לעמוד מנגד.

לעם היהודי יש חוב היסטורי ומוסרי לעדה הדרוזית, החיילים שמשרתים איתנו כתף אל כתף, שנפלו במלחמות ישראל, ששומרים בגופם על יישובי הגבול, שנלחמים בחאן יונס ומגנים על רכס החרמון הם חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו. עכשיו הם צריכים אותנו.

מי שהוביל את המתקפה הרצחנית נגד הדרוזים הם אנשיו של אל-ג'ולאני, מנהיג טרור שהפך לנשיא כביכול לגיטימי.

הארגון עליו פיקד הוא ארגון טרור אסלאמיסטי קיצוני שנבנה על עקרונות של טיהור דתי, עריפת ראשים, והשלכת אזרחים חפים מפשע לבורות מוות. אין הבדל בינו לבין דאעש רק תחפושת שונה. המראות של דרוזים מבוגרים שמושפלים, נרצחים או נאנסים הן לא טעות טקטית. זו שיטה.

מעבר לחוב המוסרי, קיימת גם סכנה ביטחונית ישירה. ג'ולאני ואנשיו כבר התבססו בקרבת הגבול עם ישראל ובשנים האחרונות ביצעו ניסיונות חדירה, הצבת מטענים וירי לעבר רמת הגולן.

אם יצליחו לבסס שלטון בדרום סוריה תושבי מג'דל שאמס, בוקעתא, מסעדה, נמרוד ויישובי רמת הגולן כולה יהיו חשופים לאיום טרור יומיומי. השתלטות של אנשי דעא"ש על א-סווידא היא לא רק סכנה לדרוזים היא איום אסטרטגי על מדינת ישראל.

מאחורי הקלעים, יש גם שחקנים בינלאומיים עם אינטרסים. קטאר מממנת את אל-ג’ולאני בכסף, בציוד ובהכשרה תקשורתית כדי לעצב אותו כ"מתון" ואפילו גורמים אמריקאיים מסוימים, בתקווה לבלום את השפעת טורקיה, עצמו עין מהטבח בעלאווים. המציאות טופחת כעת על פני כל מי שחשב שאפשר להנדס טרור.

כרגע נראה שהסבב הסתיים וישנה הפסקת אש אך ישראל צריכה להערך למצב שהלחימה תחודש. לממשלת ישראל יש כמה אפשרויות פעולה: שיתוף מודיעין עם מפקדי הדרוזים בעיר, סיוע הומניטרי ורפואי, תקיפות נקודתיות נגד כוחות שפוגעים בדרוזים בתוך העיר ומחוצה לה ומערך הסברה בעולם.

זהו מבחן נאמנות קודם כל פנימה, בבית, והתקיפות של חיל האוויר בדמשק על מטה משרד ההגנה הסורי הראו לשחקנים האכזריים בזירה שלדרוזים יש גב. לדרוזים יש אחים.

אסור שנשכח דבר נוסף, העדה הדרוזית משלמת גם פה את המחיר הכבד ביותר, אל"מ אחסאן דקסה, סא"ל עלים סעד, סא"ל סלמאן חבקה - כולם גיבורים שנפלו במלחמת חרבות ברזל, כדי להגן על כולנו. הם לחמו בעזה, ונפלו בקרב, גאים בזהותם הדרוזית והישראלית גם יחד. כעת, נזכור אותם לא רק בזיכרון אלא גם במעשה.

מול כל תוקפן, מול כל ניסיון לחרפה והשפלה עלינו לעמוד איתן לצד בני הברית שלנו. הדרוזים בא-סווידא אינם לבד. לא מפני שהם מבקשים טובה, אלא מפני שאחיהם בישראל נושאים איתנו ברית חיים. וכאשר הברית הזו עומדת למבחן ישראל חייבת להיות שם.

הכותב הוא סגן ראש המועצה האזורית שומרון וקצין בגדוד 71 של חטיבת הצנחנים