"הכל בלאגן, נמאס לנו": מרבית מהחיילים בחזית מרגישים את השחיקה

לוחמים בצה"ל המשרתים ברצועת עזה ובגזרות השונות כבר תקופה ארוכה מזהירים כי העומס והשחיקה הגדולים מביאים את החיילים לעיתים קרובות לשאננות, לאי־הקפדה על פקודות ואפילו לזלזול בהן עד כדי פגיעה בחיי אדם.

מבלי להיכנס למקרים ספציפיים, כדי לא לפגוע בכבוד הנופלים ומשפחותיהם, כמו גם ברגשות הפצועים ומשפחותיהם, משרתים בעזה טוענים שלפחות בכמה מקרים ניתן היה למנוע את הפגיעה אילו החיילים לא היו שחוקים. "החיילים שחוקים ומתים, השחיקה גורמת לנפגעים", קבעו בנחרצות כמה חיילים וקצינים ששוחחנו עימם בימים האחרונים לצורך הכתבה.

חשוב לומר כי הרוב המוחלט של החיילים והמפקדים שאיתם שוחחנו מדגישים כי הם מאמינים בדרך, תומכים במשימה ונלחמים כדי להכריע את חמאס ולהשיב את החטופים, לאו דווקא בסדר הזה.

"אבל הלוחמים שחוקים. הנהלים מתרופפים, יש תקלות בטיחות, יש פגיעות שיכולות היו להימנע כנראה אם הלוחמים לא היו שחוקים. חלק מהם פשוט שבורים", אמר ל"ישראל היום" לוחם באחת היחידות שבה נפגעו חיילים בשבוע שעבר.

לפי קצין נוסף, המשרת גם הוא ברצועה, "גם המפקדים שחוקים. מפקדי הפלוגות, מפקדי הצוותים. זה כבר מגיע למצב שמפקד מתקשה מאוד לאכוף את סמכותו". לדבריו, הוא כבר נתקל בכמה מקרים שבהם חיילים סירבו ללבוש את האפוד הקרמי ברצועת עזה.

באחד המקרים, שהתרחש ביחידה מיוחדת, "החיילים סירבו ללבוש קרמי בטענה שחם להם איתו. כשהוא אמר להם שאם הם לא ילבשו קרמי הוא יוציא אותם מעזה, הם ענו 'תעיף אותנו, גם ככה אין לך מספיק חיילים'".

קצין אחר הוסיף כי "כל שני וחמישי מתקשרים אלי קצינים, שבוזים מהחיים שלהם, ואומרים 'הכל בלגן, נמאס לנו'. מג"דים גמורים. מדברים איתי מ"מים שכבר לא יודעים מה לעשות עם החיילים שלהם. אין כבר הרתעה של מפקדים מול לוחמים, וזה ממש מורגש. קשה מאוד להחזיק את הלוחמים בגדוד".

לוחם ביחידה שבה נפגעו חיילים: "הנהלים מתרופפים, יש פגיעות שיכולות היו להימנע אם הלוחמים לא היו שחוקים, חלק מהם פשוט שבורים"

ו', שבנה משרת באחת מחטיבות החי"ר, סיפרה: "יש עייפות, תשישות פיזית ונפשית, בלבול בפקודות. לחלק מהחיילים יש פצעים בכל הגוף מפשפשים, חוסר היגיינה וזיעה. לחלקם שברי הליכה וגב לא מטופלים במשך חודשים ארוכים. לחלק מהם התחילו טיקים במקומות שונים בגוף מרוב לחץ. לפעמים קשה להם לאכול את מנות הקרב בגלל הריח הקשה שיש שם.

כשהם יוצאים מעזה הם שומעים את הקומבינות, חוק ההשתמטות, הארכת הגיוס, העברת כספים לחרדים, כשלהם אין ציוד מושלם. הבן שלי חגג לאחרונה יום הולדת 20 בעזה, בשנה שעברה חגג את יום הולדת 19 בעזה, את תעודת הבגרות שלו קיבלנו בדואר בזמן שהוא לחם בלבנון".

המחסור והמשמעויות

צמרת צה"ל, מצידה, ממש לא אדישה למצב. היא מבינה את העומס הרב המוטל על הלוחמים, אך כדי לעמוד במשימות מבינים גם בצמרת הצבא שחייבים חיילים. מנגד, בצה"ל מתריעים כבר חודשים ארוכים על כך שחסרים לצבא 12 אלף חיילים, מתוכם 7,500 לוחמים, וככל שהמלחמה נמשכת המספר רק יילך ויעלה.

ו', שבנה לוחם חי"ר: "הוא חגג יום הולדת 20 בעזה, בשנה שעברה חגג יום הולדת 19 בעזה, את תעודת הבגרות שלו קיבלנו בדואר בזמן שהוא לחם בלבנון"

בצבא מדגישים כי אם הכנסת תחוקק את חוק הארכת השירות מ־32 ל־36 חודשים, חלק נכבד מהבעיה ייפתר באופן זמני, אך הנושא הפך לתפוח אדמה פוליטי לוהט כשהפוליטיקאים כרכו את חוק הארכת השירות בחוק (אי) הגיוס.

בעקבות קול הצעקה שעלה מהשטח לאחר שבזרוע היבשה תכננו להפעיל את הפקודה המאפשרת את הארכת שירותם הסדיר של לוחמים בתפקידים חיוניים, בהתאם לחתימתם מראש, הודיע אתמול הרמטכ"ל רא"ל אייל זמיר על הקפאת המהלך ובחינתו מחדש על ידי צוות מיוחד (ראו בידיעה מימין).

בינתיים, הצבא כאמור זועק כי חסרים לו חיילים, וכאשר הממשלה מדברת על הקמת עיר הומניטרית בדרום הרצועה ואבטחתה, מציג הרמטכ"ל זמיר את המשמעויות הכבדות של הנושא מבחינת כוח אדם, מלאים, כלים, ועוד.

לכך, כמובן, יש להוסיף את העומס הבלתי נסבל על המילואימניקים, שחלקם כבר עשו מאות ימי מילואים בשנתיים האחרונות, וגם את שחיקתם הקשה של אנשי הקבע בצה"ל שמביאה לעזיבה של רבים. כפי שחשפנו ב"ישראל היום", באגף כוח האדם יצאו לאחרונה בתוכנית גדולה לשימור אנשי הקבע, אך הנתונים מטרידים מאוד, במיוחד כיוון שאנשי הקבע הם הבסיס שעליו מושתתים הן צבא החובה והן צבא המילואים.