הפגיעה ההיסטורית והחשש מהשבי: מפקד הטייסת שחיסלה את נסראללה ותקפה אתרי גרעין מדבר לראשונה

התכונה אתמול (חמישי) בבסיס חצרים, מהמרכזיים של חיל האוויר במבצע "עם כלביא", היתה כמו אחרי מלחמה - ולא בכדי: החיילים, הנגדים וקציני האגפים הטכניים עמלים על החזרת המטוסים לכשירות ומובילים טילים ממקום למקום. "זו תקיפה שתיכנס לדפי ההיסטוריה, אבל אנחנו כבר עם העיניים קדימה למשימה הבאה", אומר סא"ל מ' בסיום 12 ימי הלחימה מול איראן.

טייסת 69 - מהטייסות האסטרטגיות ביותר של חיל האוויר, עם מטוסי F-15 שמסוגלים לשאת חימוש כבד ולטוס למרחקים ארוכים, נועדה בראש ובראשונה לאיום אחד: האיראני.

לטייסת הגיע מ' בשנת 2005, כשבע שנים לאחר שהוקמה, ובשבועיים האחרונים פיקד עליה בעשרות הגיחות לאיראן. בשיחה ראשונה לאחר המלחמה מספרים אנשי צוות האוויר על הדרך אל היעד, על התקיפות הדרמטיות ועל התחושה בחזרה הביתה.

"אנשים כאן עבדו קשה מאוד, כבר עשרות שנים, כדי שנעמוד במשימה", מקפיד מ' להדגיש. "גורמי האחזקה עשו פלאים, גורמי המודיעין פרצו כל גבול, אנשי התכנון והשליטה עבדו ימים ולילות. אמנם האחריות לטייסת היא עלי, אבל יש מאחוריי היקף אדיר של אנשים שאפשרו לנו לממש את הייעוד שלנו, כמו שעשו דורות קודמים במשימות אחרות.

"יצאנו בתחושת ביטחון מצד אחד, ובתחושת אחריות מאוד גדולה מצד שני. אתה באי־ודאות, זה לא מקום שהיית בו בעבר, וכשאתה רחוק מהבית המורכבות עולה פי כמה, כי כל טעות בעלת משמעויות גדולות הרבה יותר".

ההתרגשות והמשימה

רס"ם ו', שמשמש כממונה על החימוש בטייסת, כמו גם יתר הצוות הטכני, היה עד 13 ביוני עסוק מסביב לשעון: "ב־48 השעות הראשונות כמעט לא ישנו והיתה תחושה של משהו אחר, אבל עד שהמטוסים יצאו לא ידענו באופן סופי".

לדברי סרן נ' (25), נווטת קרב בטייסת 107, שמפעילה מטוסי F-16, "עשינו היסטוריה, בהחלט. ההתרגשות היתה מאוד גדולה לראות את העוצמה באוויר. זה רגע שהתאמנו עליו הרבה מאוד שנים, וקשה להסביר עד כמה זה משמעותי לעבור את הגבול ולהיכנס לאיראן".

טייסת 69 נערכה במשך עשורים להפצצת מתקני הגרעין, ומפקדה סא"ל מ' אומר שההתרגשות ברגע האמת נזנחה לטובת התמקדות במשימה עצמה. "תקפנו אתרי גרעין, בין היתר, כל מטרה דורשת פעולה שונה, ונערכנו מבעוד מועד. איראן מדינה יפהפייה, רק חבל שיש בה אויב שכזה. צריך לומר שהוא אויב חכם, עם טכנולוגיה מתקדמת ומודיעין איכותי, ועל סמך הבנה זו עלינו להיערך כבר כעת לאיומים עתידיים".

סרן נ': "אסור לזלזל בשום מלחמה ואסור אף פעם לשלול שום דבר, אבל איראן זה משהו אחר. הגענו עם ביטחון מאוד גדול, יודעים מה לעשות בכל תרחיש, מתמקדים במשימה ולא חושבים על המיקום שבו אנחנו נמצאים. אבל בחזור, כשחציתי בחזרה למדינת ישראל, אמרתי לטייס 'אתה מבין מה עשינו פה?'. כשהיינו באיראן עבר לי בראש שאולי יורים טילים לעבר ישראל, וזו תחושה לא קלה, אבל כשנחתנו הטלפון הראשון היה לאמא, סיפרתי לה איפה הייתי".

בכל פעם שהטייסים חזרו לבסיס הסתערו אנשי הצוות הטכני על כלי הטיס. "היינו חייבים לדאוג שכל כלי טיס יהיה שמיש לאורך כל הגיחה, ושיגיע עם כל החימוש שהוא היה צריך", מספר רס"ם ו'.

סא"ל מ': "הטייסת שלנו יודעת לטפל בנשק להשמדה המונית ובטק"ק (טילי קרקע־קרקע), ולנו היתה הזכות לממש את החזון שלשמה הוקמה. יש לנו יכולות לתקוף בצורה מאוד מדויקת, ולחלופין להפעיל פטיש של חומרי נפץ על יעדים כשיש צורך בכך - באתרי גרעין, ביכולות פיקוד ושליטה ובטק"ק. לטייסת הזו היתה הזכות להרוס את הכור הגרעיני בסוריה ולחסל את כל צמרת חיזבאללה, כולל נסראללה, וגם לטפל בגרעין האיראני. גם כעת העיניים שלנו נשואות קדימה - לאיום הבא".

"נחושים להגן על המדינה"

מ' מקפיד להציב את המבצע בפרספקטיבה ההיסטורית, ולא רק בנוגע להישג המיידי. "אנחנו עם שהוא צמא שלום, לא מלחמה, אבל האיראנים היו פסע מיכולת לנשק להשמדה המונית ובעוד כמה חודשים או שנים נדע כמה גדול היה ההישג שלנו. המבחן יהיה כשהתינוק שלי בן החודשיים יגיע לגיל 18 או 30".

סרן נ' מסכמת: "חשוב לנו שעם ישראל יידע שאנחנו עובדים כל הזמן מסביב לשעון ולא נחים לרגע, מוכנים ודרוכים להגן ולתקוף איפה שצריך. יש עכשיו 50 חטופים בעזה וחיילים שנלחמים, נפצעים ונהרגים, ואנחנו נחושים להגן על המדינה".