גם המלחמה הזו היא מבוא לזו שאחריה

לא מפתיע שהמלחמה עם איראן הסתיימה בספק שמא נעשתה רק חצי עבודה. ככה זה עם סיום מלחמות. בני אדם מצפים באופן לגמרי טבעי שהמלחמה המסתיימת תהיה המלחמה האחרונה.

כשהאבק מתפזר ללא הבטחה לסילוק מוחלט של איום המלחמה בוקעים קולות הביקורת על מלחמה שהסתיימה מוקדם מדי. גם בסיום מלחמת העולם השנייה, בכניעה ללא תנאי של גרמניה בלב ברלין, צ'רצ'יל התריע מפני האיום הסובייטי המתעצם בתנאי סיום המלחמה והתקשה להשלים עם השתלטות בריה"מ על פולין, כמו על כל יתר מדינות מזרח אירופה.

גם גנרל פטון האמריקני לא השלים עם מצב סיום המלחמה. לעיתים אכן נראה שהמניעים למלחמה נמוגו עם השנים שלאחר המלחמה. זה מה שמנסים לספר לעצמם אזרחי אירופה המערבית. אבל גם שם ישנו מבט אחר.

בשנת 1996 ליוויתי בגולן ביקור של ראש המודיעין הגרמני (BND), אדם בעל שיעור קומה שהיה גם ד"ר לתיאולוגיה. במהלך הסיור התעניין בשאלות רבות על ציונות ואמונה. לקראת פרידה אמר לי בארבע עיניים: "אני מבקש להזהיר אתכם. אל תצפו כאן לשלום אירופי. אצלנו לפי שעה יש שקט, זה נכון, אבל עד 1945 נהרגו המונים, האדמה רוויית דם, עכשיו נחים. למנוחה קוראים שלום.

בינתיים אין באירופה קונפליקט, לא על משאבים, לא על טריטוריה, הילודה יורדת. אבל אם יהיה קונפליקט רציני יילחמו מחדש. כאן בסביבתכם מתקיים קונפליקט רב־ממדי, שהוא גם דתי. האוכלוסייה גדלה, המשאבים במחסור, איך חשבתם לכונן כאן סדר אירופי?". זו היתה נקודת מבט של אדם שלא חשש לבטא ריאליזם פוליטי. מאז המלחמה באוקראינה גם באירופה המצב השתנה.

יום לאחר כיבוש אילת, בי"א באדר תש"ט, בסיום מלחמת העצמאות, הוציאה מחלקת חינוך של צה"ל כרזה ובה דברי בן־גוריון: "כל עוד לא תיתם סכנת מלחמה בעולם וגוי אל גוי יישא חרב, יהיה שומה עלינו להבטיח שלום המדינה בכוח הנשק הישראלי". בן־גוריון סיים את מלחמת העצמאות בידיעה ברורה שאיום המלחמה הבאה ממשיך להתקיים.

בהיבט הזה, מצב היסוד הקיומי האנושי הוא דווקא אי־היציבות. אם נוצרה לרגע יציבות - היא תוצאת שיווי משקל ארעי, כמו רוגע על פני הים. גם ניצחונות בקרב אינם מבטלים את סכנת המלחמה הבאה.

מותר להתעודד מכך שהמלחמה הסתיימה בהישגים חסרי תקדים למדינת ישראל. נכון שהם אינם יכולים להבטיח את ביטול מצב המלחמה עם אויבי ישראל, אבל מדינת ישראל נעמדה על רגליה בגבורה ולימדה את אויביה על עוצמת כוחה ורוחה.

תפיסת המלחמה של מנהיגי ציר ההתנגדות התבססה על ראיית החברה הישראלית כקורי עכביש. במהלך כל חודשי המלחמה מאז 7 באוקטובר, ובוודאי בימים האחרונים, התאוריה הזו קרסה. האויבים לא ויתרו על חלומם להשמיד את ישראל, אבל הם מודעים לכך שבתנאים החדשים שנוצרו הם נדרשים לתפיסת מלחמה חדשה. ובינתיים יש בסיס לתקווה שמדינת ישראל תזכה לתקופה מבריאה של שיקום, שגשוג וביטחון.