את איראן יהיה קל יותר להכריע מחמאס, אך יהיה נכון לחתור להסכם כעת

ביום ראשון השבוע הייתה אמורה להתקיים פגישה מקצועית בין גורם אזרחי לאישיות ביטחונית ישראלית בכירה לשעבר. כמה שעות לפני הפגישה נשלחה הודעת ביטול: גורמי האבטחה אסרו על האישיות הבכירה להגיע למקום בו נקבעה הישיבה, בניין משרדים במרכז הארץ. הסיבה – חשש מפעולת נקם איראנית.

הסיפור הזה הוא תמונת מראה לסיפורו האומלל של עלי שאדמאני. שאדמאני, שנחשב לאדם הקרוב ביותר למנהיג העליון של איראן חמינאי, מונה בתחילת השבוע למחליפו של הרמטכ"ל האיראני, מוחמד באקרי, שחוסל במכת הפתיחה של מבצע "עם כלביא". שאדמאני הספיק לכהן בתפקיד כ-72 שעות בלבד. הוא חוסל "בעקבות מודיעין מדויק שהתקבל" במהלך הלילה שבין שני לשלישי, לשון הודעת דובר צה"ל. פוף.

חייבים לצאת מנקודת הנחה ששאדמאני לא היה מטומטם. ממש כמו אותה אישיות בכירה ישראלית, הוא ידע היטב שהוא על הכוונת של האויב, ומן הסתם עשה פעולות בכדי לשמור על חייו. זה לא עזר לו. מחליפו בתפקיד, יש לתאר, רועד כעת בכיסאו, אי שם בבונקר מתחת לאדמה.

"עליונות אווירית"

חיסולו המוצלח של שאדמאני משקף את עומק החדירה המודיעינית של ישראל לשורות איראן, והצמרת הביטחונית שלה בפרט. מדובר בפרי מאמץ אדיר של שנים, השקעה עצומה בכוח אדם ומשאבים, תוצר של שקדנות, יצירתיות והתמדה של מפקדים וחיילים.

בימים האחרונים דובר רבות על "עליונות אווירית", אך מערכת הביטחון הישראלית – ואמ"ן במיוחד – הוכיחה בשבוע האחרון שהושגה באיראן גם "עליונות מודיעינית". גם הפעם, מדובר בתמונת מראה. תמונת מראה ל-7 באוקטובר.

רוח ה"עליונות" שנשבה באמ"ן ובקהילת המודיעין כולה בשנים, בחודשים ובשעות שקדמו למתקפת הפתע של חמאס, היא אותה רוח שמנשבת כעת באותם מסדרונות ממש. אסור להתמכר לה. ההצלחות הפנומנאליות של חיל האוויר, המוסד ואמ"ן על אדמת איראן לא מהוות תעודת ביטוח לדבר. כאמור, יש לצאת מנקודת הנחה שהאיראנים אינם מטומטמים. גם הם מכינים לנו הפתעות.

אחד האתגרים של ראש המוסד דדי ברנע, ראש אמ"ן האלוף שלומי בינדר, ובכירים אחרים בקהילה, הוא להחדיר באנשיהם מידה של צניעות, של צינון ההתלהבות. מותר להתגאות, מותר אפילו להשוויץ (כפי שדוברות המוסד ודוברות אמ"ן עושות ללא הרף, כבר מהשעות הראשונות של בוקר יום שישי ה-13 ביוני). אסור לחזור ולהיות שאננים.

לשאוף להסכם מדיני

באופן פרדוקסלי, יהיה קל יותר להכריע את איראן מאשר את חמאס. מדובר אמנם במדינה ענקית, עשירה ומתקדמת, ולא בארגון טרור דל אמצעים ששולט על פיסת אדמה של כמה עשרות קילומטרים מרובעים בלבד. ובכל זאת, בניגוד לעזה איראן היא מדינה מסודרת, עם מרכזי כובד, היררכיה ברורה ומוסדות שלטון ריכוזיים. יתכן שההחלטה שלא לחסל את חמינאי התחשבה גם במרכיב הזה: לשליט העליון יש את הסמכות והמעמד לחתום על הסכם כניעה עם ישראל וארצות הברית. חיסולו עלול להכניס את איראן לכאוס, שאחריתו מי ישורנה.

כפי שאמר לי השבוע בכיר לשעבר בקהילת המודיעין, "מכאן והלאה הגענו לשלב התפוקה השולית הפוחתת". מפתה להמשיך ולהפציץ את בנק המטרות באיראן, אך צריך לקחת בחשבון שככל שההפצצות שלנו נמשכות, ימשכו גם ההפצצות שלהם. בינתיים, מדינת ישראל משותקת כלכלית, אזרחים מבוהלים ספונים בממ"דים שלהם כברווזים במטווח, וסביר להניח שטילים איראנים עוד יגבו כאן קורבנות בנפש.

את העליונות המודיעינית של ישראל באיראן צריך, לפיכך, לנצל כמנוף מדיני-אסטרטגי, שיוביל לסיום המערכה במהירות. בפרקטיקה הזו ישראל הוכיחה חולשה בעשורים האחרונים. אך במידה וממשלת ישראל לא הציבה כיעד את הפלת משטר האייתולות – וככל הידוע זו אינה אחת ממטרות המלחמה – אפשר ורצוי לחתור כבר כעת להסכם עליו תחתום איראן מעמדת כריעה על הברכיים. ככל שהמערכה תימשך, הענק האיראני עוד עשוי לעמוד חזרה על רגליו.