מבצע "עם כלביא": המזרח התיכון שאליו נתעורר יהיה מקום אחר לחלוטין

בשעה חמש לפנות בוקר עמדתי מחוץ לרכב הסיור, לבוש מדים, חמוש בווסט ונשק, חבוש קסדה ומשפשף את העיניים בתדהמה. מול עיני התרחשה מלחמת כוכבים של ממש, עם טילים בליסטים שחותכים את השמים בשובלים של אש וטילי חץ מזנקים לעברם ומנסים לפוצץ אותם לפני ההגעה ליעדם. משחק תופסת מהגהינום.

הלילה הלבן זימן לא מעט הבנה על מה שמתרחש מאחורי הקלעים, גם למי שמכיר היטב את מה שמתרחש בשטח. גדודי מילואים שפועלים בכל רחבי ישראל – בצפון, בדרום, במזרח וביו"ש, בהיקף שכמוהו לא נראה מעולם, מטוסים רועמים בדרכם לאיראן, אמבולנסים שמסיירים לאורך כל שעות היממה במטרה להיות זמינים למקרה הצורך, קציני ביטחון ושוטרים טרוטי עיניים פועלים ביום ובלילה להגנה על אזרחי ישראל.

בתוך הטירוף שמתרחש בעורף הישראלי, עם הרוגים ופצועים, מגדלים שנפגעים ובניינים שקורסים, קל להיכנע לדיכאון ולשכוח כמה היסטורי מה שמתרחש בפנינו. אחרי 30 שנים של המתנה, של דחייה ישראל מתנגשת חזיתית עם הגדולה שבאויביה, במשטר שהציב, פשוטו כמשמעו, שעון שסופר לאחור להשמדת ישראל. אויב שהטיל פור, קבע יעד, וחתר לרצח כל טף וזקן, גברים ונשים, ביום אחד. אז, בימי המן, היו כלי הרצח המיועדים סכינים וחרבות, הפעם באמצעות טילים גרעיניים ורובים, אך המטרה הייתה זהה.

לפני 30 שנה עמד שמעון פרס ונאם על "מזרח תיכון חדש". היה זה עידן של אשליות, של חלומות על שלום עולמי, על קץ המלחמות. 30 שנה לאחר מכן, במחיר קשה, הגענו למזרח תיכון חדש, שדרכו, למרבה הצער, עוברת דרך דם ואש ותמרות עשן. המזרח התיכון שאליו נתעורר ביום שאחרי התקיפה באיראן תהיה מקום אחר לחלוטין. עם איראן מסורסת, חיזבאללה שבור, חמאס מקרטע וסוריה שייתכן שתהיה על סף הצטרפות להסכמי אברהם.

לפני מספר חודשים זעמו ברשתות החברתיות על שרה בממשלה שאמרה שזהו זמן של נס, אך יש צדק בדבריה. נפגענו קשות בשבעה באוקטובר, אחיותינו ואחינו נרצחו ונטבחו, נחטפו ונאנסו, אך ישראל הוכיחה שוב שכמו עוף חול היא יכולה לקום מבין ההריסות ולהכות באויביה.

כמו נאצר ב-1967, שחשב שהוא בדרכו לניצחון וספג מפלה קשה במבצע מוקד, כמו המצרים שפלשו במלחמת יום כיפור וחתמו על הסכם הפסקת אש בק"מ ה-101 בדרך לדמשק, כך גם מלחמה זו החלה בצורה קשה מאוד, ומסתיימת כעת בניצחון אדיר. אין זה אומר שלא נפגענו, אין זה אומר שלא שגינו קשות, אך אנו חייבים להפנים שהדבר שמשנה במלחמה הוא מכת הסיום, לא רק מכת הפתיחה.
כפי שהיה לפני שנה וחצי, כשהטנקים של צה"ל רעמו לראשונה ברחובות עזה, גם כעת יש מי שכבר דורש לעצור, להאט, להגיע להסכם. יומיים בלבד לאחר שחיל האוויר החל לבצע את מה שיש שאומרים שהיה צריך לעשות לפני שנים רבות, נשמעות קריאות לבלום את האש.

אך עלינו להתעלות כעת לגודל השעה ולתת לצה"ל לעשות את העבודה במלואה, חרף האתגר העצום. כן, המצב בעורף קשה, כן, מדובר במציאות מפחידה, אך כמו בשבעה באוקטובר, גם הפעם מדובר בשבריר של מה שבאמת המתין לנו. כעת צריך לאזור כוח ולהבין שכמו אז, גם הפעם, כעת, מדובר בשעה שבה נקהלו היהודים לעמוד על נפשם. כמו במלחמת השחרור, כמו במלחמת ששת הימים, כמו בשושן הבירה. זה הזמן לנצח את אויבנו.