לא לעצור ולא למצמץ: יש לשנן כבר עכשיו - חייבים להמשיך עד להכרעה

לא עברה יותר מיממה מההתקפה ההיסטורית באיראן, שזכתה למחיאות כפיים כמעט מכל קצות הקשת, וכבר התחלנו לשמוע את התולעים המכרסמות.

חיל האוויר אך סיים לסלול את האוטוסטרדה האווירית לטהרן, שתאפשר להתחיל לעבוד בשיטתיות לניקוי שטחי איראן, וכבר החלו קוצר הרוח ודחיקת הקץ. מה"אנד־גיים", דרך "כמה זמן יוכל העורף לסבול" ועוד ממיטב המנטרות המחלישות, אלו שהביאו אותנו עד הלום בדור האחרון. ולכן יש לשנן כבר עכשיו - חייבים להמשיך עד להכרעה. לא לעצור ולא למצמץ, לא לחזור על טעויות העבר. אנחנו חזקים, וחוץ מזה - אין לנו ברירה. צריך לגרום לאייתוללות להרים דגל לבן או להכריעם. 

ההתקפה הגאונית והאמיצה הנוכחית רושמת פרק נוסף במסכת ההיסטורית המפוארת של מדינת ישראל, בדומה לבליץ המזהיר בששת הימים, או לריסוק חיל האוויר הסורי ביוני 1982, ואפילו למהלכים מול נסראללה וחבורתו בעת האחרונה.

אבל למרות הישגים מרחיקי לכת, תמיד חסרה לנו הרגל המסיימת. בין היתר במלחמת יום כיפור, כשלמרות ההתקפה המפתיעה נגדנו הפכנו את הקערה, ובתוך שבועיים וחצי הגענו לפאתי דמשק, 100 ק"מ מקהיר, מכתרים ארמייה מצרית שלמה שעמדה להיכנע. והנה, כרגיל, השמטנו את טרפנו ואפשרנו לאויב להתאושש, מבלי לוודא שלפחות נקבל שקט תנ"כי ל־40 שנה.

לאורך ההיסטוריה, סכסוכים אפיים כמו שלנו הסתיימו בכך שצד אחד הכניע או הכחיד את הצד השני, ובזה שינה את המציאות. ב־1945 בעלות הברית כבשו את גרמניה ועקרו את המשטר הנאצי, ואחר כך מוטטו את ההנהגה היפנית התוקפנית. את צרפת של נפוליאון ניצחו פעמיים והרחיקו אותו עצמו לאי מבודד. שלא לדבר על מה שחולל אלכסנדר מוקדון למי שהעזו להתייצב מולו. רק ככה הצליחו אומות חפצות חיים להבטיח שאויב מר לא יתמיד בניסיונותיו לחסל אותן.

תמיד הסתפקנו בהישגים חלקיים, בסטטוס־קוו או במה שמכונה "הסדר מדיני", שאליו מטיפים באולפנים. כזה שיבטיח את המשך המלחמות לעד. על הטעות הזו אסור לשוב, במיוחד כשלרגע היסטורי יש לנו ידידי אמת בוושינגטון, כפי שהוכח לכל המפקפקים. במיוחד כשנשיא ארה"ב מעריך ידידים חזקים ומנצחים, ולא כאלו שבאים בטענות ושמגבבים תירוצים.

את הלקח הזה חייבים להפיק הפעם ולהכניע את השלטון השטני של איראן, במיוחד לנוכח המוטיבציה הבוערת של ראשיו להכחיד אותנו מעל לפני האדמה. ומכיוון שלא סביר שחמינאי ומועצת השטנים שלו ירימו דגל לבן וייכנעו, והיות שהם יבנו על אסטרטגיה של התשה שבה נתקשה להתמיד - הכרחי למוטט את השלטון או לרסק את יכולת התפקוד שלו. לרושש את מקורות ההכנסה וההתעצמות שלהם, וכן להדליק את מסופי הנפט והגז, כדי לחבל בהכנסות המשטר ולקדם התקוממות עממית. ולא פחות חשוב - לפעול מהר, לפני שינסו לעצור אותנו.

מדובר בחשיבות אסטרטגית-קיומית מבחינתנו. חשיבות קריטית מול איראן עצמה ומול זרועות ההשמדה שפיתחה במרחב. חשיבות מול התנועה הלאומית הפלשתינית - מחמאס ועד פת"ח - שחרטה על דגלה את השמדתנו. חשיבות מול כל המזרח התיכון, מסעודיה ועד ללבנון ולמצרים. כולם צריכים לדעת שהאויבים שלנו לא יכולים לנו, ושלא כדאי להתעסק איתנו. כך, דווקא כך, יקודמו הסכמי שלום ונורמליזציה.

הבשורה האסטרטגית מקרינה גם כלפי כלל העולם, מול אלו שסברו שאנחנו חלשים ומבודדים ושאפשר לזנב בנו; אלו ששונאים אותנו מהבטן, בניגוד לאינטרס שלהם עצמם - מהנורבגים ועד לממשלת ספרד ולנשיא צרפת. למרבה הצער, זהו המתכון היחידי להבטחת קיומו ושגשוגו של הנס הציוני.