בפעולה יוצאת דופן, מתוחכמת ונועזת: התקיפה ששינתה את כללי המשחק

במה שייזכר כאחד המבצעים האוויריים הנועזים, המתוחכמים והאפקטיביים בתולדות הלוחמה המודרנית, ביצע חיל האוויר הישראלי מתקפה רחבת היקף על יעדים בלב איראן – מתקפה שהצליחה לשלב הפתעה מוחלטת, ביצוע מבריק ותוצאה טקטית ואסטרטגית משנה מציאות.

אני מבקש מקוראי המאמר הזה לעשות את הבלתי אפשרי: להתנתק לחלוטין מכל הקשר פוליטי, מהשערות בקשר לסיבות המלחמה שהכרזנו, לפחות בפועל, על איראן – ולעיתויה, ואפילו להתעלם מהתגובה האיראנית ההרסנית - ולהתייחס אך רק לפעולה הצבאית, דהיינו – מהלומת הפתיחה של חיל האוויר, בשיתוף פעולה עם המוסד, והמשך התקיפות באיראן – כולל בעת כתיבת שורות אלה.

זה לא קל, אני מודה, אבל מדובר במבצע כל כך יוצא דופן, שהושקעו בו שנים רבות כל כך של הכנות, שהושקעו בו כל כך הרבה תחכום ותעוזה, שבוצע בדיוק שאין שני לו – שמגיע לו שייבחנו אותו לרגע בזכות עצמו, בלי הקשרים. מה שאני מבקש הוא שתביטו ביהלום המלוטש מבלי לחקור מהיכן הוא מגיע.

מבצע חיל האוויר באיראן איננו רק הצלחה מבצעית – הוא שינוי מציאות אסטרטגי. הוא הוכיח שעם מודיעין מושלם, תעוזה מבצעית, ותיאום חסר תקדים בין זרועות הביטחון, ניתן לבצע תקיפה בלב לבה של מדינת אויב ולצאת ממנה עם עליונות אווירית מוחלטת. זו הייתה תקיפה שלא נראתה כמותה – לא בעומק, לא בדיוק, ולא בהשלכות. תקיפה שייתכן ששינתה את כללי המשחק במזרח התיכון ובתנאי שיידעו לתרגם את הישגיה ליתרון מדיני.

שלוש מטרות בדיוק מופלא

כמו מבצע "מוקד" במלחמת ששת הימים, שהכריע את המלחמה בשלוש השעות הראשונות שלה באמצעות השגת עליונות אווירית, גם מהלומת הפתיחה באיראן השיגה עליונות אווירית ופתחה את הדרך לפעילות כמעט בלתי מופרעת בשמי איראן ואפשרות לתקיפת יעדים בהתאם להעדפות הישראליות. כמו בששת הימים, המבצע באיראן הוכן במשך שנים רבות, תוך איסוף ושימוש במודיעין מדויק באמצעות אמ"ן והמוסד, באימונים מפרכים של תקיפות מודל ובהטמעת אלמנט הפתעה בדמות בסיס רחפנים על אדמת איראן.

הביצוע בפועל, במרחק של 1,500 קילומטרים מישראל, דרש פתרונות יצירתיים ופעילות מורכבת: לא רק מטוסי קרב נטלו בו חלק אלא גם מטוסי תדלוק וכמובן כטב"מים. תיאומים מסובכים בתזמון מדויק, נתיבי טיסה בלתי מוכרים (על פי מקורות זרים דרך סוריה, בהסכמתה) ועוד מרכיבים רבים מספור היו חלק מהמארג, שאפשר את ההצלחה.

למבצע היו שלוש מטרות ברורות – וכל אחת מהן הושגה, לפי מקורות מודיעיניים, בדיוק של שעון שוויצרי:

• השמדת מערכי ההגנה האווירית האיראניים: גל התקיפה הראשון, שבוצע באמצעות שילוב של רחפנים מתאבדים, טילי שיוט ומטוסי קרב חמושים בחימוש מדויק, כיוון את מאמציו להשמדת סוללות נ"מ, מכ"מים, ומרכזי שליטה ובקרה. בתוך דקות, מערך ההגנה האווירית של איראן קרס כמעט לחלוטין. לא נרשמה כל יירוט משמעותי, ולא היה מענה מבצעי למטר השמיים שנחת על איראן.
• במקביל, חיסול ראשי משמרות המהפכה והצמרת הצבאית: באמצעות מודיעין מדויק וחדירה עמוקה לשכבות האבטחה, בוצעה חיסול ממוקד של צמרת ההנהגה הצבאית האיראנית – כולל מפקדי כוחות קודס, ראשי חטיבות הטילים, ומקבלי החלטות ברמת המטכ"ל של משמרות המהפכה. הדיווחים מלמדים כי בתוך רבע שעה מרגע תחילת התקיפה – כמעט כל שרשרת הפיקוד הצבאית חוסלה, ואיתה תשעה מדעני גרעין, והמהלך עוד לא תם: היום (שבת) התבשרנו על חיסולם של שלושה מדעני גרעין, נוספים.

   

• השמדת הטילים הבליסטיים: זה היה יעד קריטי ביותר, שכן היה בידינו מודיעין שאישר שעשרות ואולי מאות טילים בליסטיים מכוונים לעבר ישראל ואמורים להיות משוגרים במקרה של תקיפה. ואולם, חיסולם של מקבלי ההחלטות זרע בלבול בצמרת הצבא ועיכב מאוד את שיגור הטילים. המטח הראשון ששוגר כלל פחות מ-100 טילים לעומת 1000 הטילים שהורה המנהיג העליון, חמינאי, לשגר.

במובנים רבים, הכישלון המוחלט של איראן להפעיל את מערכי השיגור האוטומטיים והטילים הבליסטיים שהיו מכוונים לישראל, נבע מהצלחת המבצע עצמו. בתוך פחות מ־15 דקות, חוסלו כמעט כל מקבלי ההחלטות המבצעיות – ולא נותר גורם סמכות שיכול היה להפעיל את מנגנוני התגובה. מנגנוני הפיקוד והשליטה קרסו. השגת המטרות הללו אפשרה לסלול את הדרך למטרת העל של המלחמה – פגיעה במתקני הגרעין של איראן ויצירת עיכוב משמעותי במרוצה אל הפצצה.

מבחינת הלוחמה האווירית ההישג האסטרטגי הראשון במעלה הוא יצירת שמיים נקיים –  מצב שבו חיל האוויר הישראלי שולט לחלוטין במרחב האווירי, ללא כל איום ממשי על פעילותו. המצב הזה נמשך מאז הלילה שבין חמישי לשישי ועד היום. כטב"מים ישראליים מפטרלים בשמי טהרן 24/7. גלי תקיפה נוספים, של מטוסי F-15I רעם F-16I סופה ו-F-35  אדיר תוקפים את היעדים המצויים בבנק המטרות שלהם כמעט ללא הפרעה. דווח על מספר מטוסי חיל האוויר האיראני שעלו לאוויר – אולם הם התחמקו מעימות עם מטוסי צה"ל. נוצר מערך בלתי ניתן לעצירה, שפועל בעומק שטח האויב ללא הפרעה.

ההמשך: תקיפות עומק נוספות

זו לא "עוד תקיפה" – זו יצירת עליונות אווירית כוללת בשמי מערב איראן. הישג שטרם נשמע כמוהו, במיוחד לאור הזמן הקצר שנדרש להשגתו.

כאמור, הכנה מדוקדקת שקדמה למבצע היא זו שאפשרה את הצלחתו. זה כבר לא סוד, שכחלק מההכנות המוסד הקים לפני התקיפה בסיס רחפנים נסתר על אדמת איראן, ממנו פעלו רחפנים חמושים, חלקם מתאבדים וחלקם לאיסוף מודיעין. הבסיס, שהוקם תוך גיוס גורמים מתוך איראן, סיפק נקודת פתיחה קריטית להפעלת גל התקיפה הראשון – ולריכוך מערכי ההגנה הקרקעיים.

שיתוף הפעולה ההדוק בין אמ"ן, חיל האוויר והמוסד הוא זה שאפשר רמה כה גבוהה של תיאום – מודיעיני, טכנולוגי ומבצעי.

השליטה המוחלטת באוויר מאפשרת את המעבר לשלב הבא, כפי שרמזו הרמטכ"ל, אייל זמיר, ומפקד חיל האוויר, תומר בר: פגיעה אנושה בפרויקט הגרעין. ישראל הבהירה שאין בכוונתה לנהל מערכה מוגבלת, אלא להביא לעצירת המרוץ האיראני לנשק גרעיני.

ההמשך יכלול, כנראה, תקיפות עומק נוספות נגד אתרים תת־קרקעיים, מעבדות סודיות, ובסיסים לוגיסטיים שתומכים בתוכנית. יעד הכרחי נוסף הוא פגיעה לא פחות אנושה ביכולת השיגור של הטילים הבליסטיים האיראניים, שזורעים פה לא מעט הרס ותובעים קורבנות בנפש.

מבצע חיל האוויר באיראן איננו רק הצלחה מבצעית – הוא שינוי מציאות אסטרטגי. אם ישראל תדע לנצל את ההצלחה כהלכה, יש כאן בסיס לשינוי מדיני היסטורי באזורנו.