גופתו של רס"ל צבי פלדמן ז"ל, שנפל בקרב סולטן יעקוב במלחמת לבנון הראשונה, הוחזרה לישראל לאחר 43 שנים – כך הודיע היום (ראשון) ראש הממשלה בנימין נתניהו. פלדמן הוא השני מבין שלושת הנעדרים מהקרב שהובא לקבורה בישראל, שש שנים לאחר השבת גופתו של רס"ל זכריה באומל ז"ל. רס"ל יהודה כץ נותר הנעדר האחרון מהקרב.

"זו סגירת מעגל עבורי", מספר יהודה שובל, מפקד פלוגת הטנקים הראשונה שהוזעקה לזירה באותו יום. לדבריו, "באותו יום הגדוד שממנו נחטפו החיילים היה במשימת תנועה על הציר המזרחי בלבנון, ציר מיכה. לקראת ערב המג"ד ביקש רשות להיכנס לחניון לילה. מפקד הגיס דאז, יאנוש בן גל, הורה להם להמשיך להתקדם והם נכנסו לתוך משולש טובלנו, לרגלי סולטן יעקוב. הם התארגנו לחניון לילה במקום, וכשקמו בבוקר גילו שהם בתוך שטח השמדה של יחידות סוריות שישבו על הרכסים מצפון וממזרח להם".

"הסורים ירו לעברם כמו ברווזים במטווח", מוסיף שובל. "מהתחקיר עלה שקמב״ץ הגדוד הודיע שאם לא מחלצים אותם – הם נכנעים. צה״ל כולו רץ לכיוון האירוע. אני הייתי על ציר מיכה מדרום להם, כנראה שהייתי הכוח הראשון שהגיע למקום. בלי שהסבירו לי את האירוע, קיבלתי הוראה לטוס קדימה, לתפוס עמדות מעל משולש טובלנו, מדרום לו. כשעלינו ראינו טנקים שלנו בשטח, קיבלנו הוראה לפגוע באויב שאנחנו רואים".

בהמשך הקרב, סיפר שובל, "ירינו על סורים שהיו מחופרים באזור סולטן יעקוב. אחרי שעתיים של ניהול אש ראינו נגמ"שים שלנו נכנסים לאזור הטנקים במהירות, חוברים לטנקים במשולש, ויוצאים החוצה בטיסה לכיוון שלנו. לימים הבנו שאלה היו לוחמי סיירת מטכ"ל כנראה כדי לחלץ משם את חיילי הגדוד. ב-12:30 נכנסה לתוקף הפסקת האש. בהמשך נכנסו טנקים שלנו כדי לחלץ את טנקי המרכבה שהיו שם. המחלצים השאירו בטעות את שלושת החיילים בשטח, והסורים שהגיעו בהמשך לקחו אותם".

"אני זוכר את הקרב הזה כאילו היה היום"

"מאז אותו לילה נורא אני מרגיש כל הזמן חובה מוסרית להזכיר את שלושתם – זכריה באומל שברוך השם גופתו הוחזרה לפני שש שנים, כעת צבי פלדמן, ויהודה כ"ץ שעדיין נעדר", אומר הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בארגון רבני צהר. "אסור לנו לשכוח את הנעדרים. זה המצב הכי קשה שיכול להיות. אנשים שחס וחלילה נהרג להם בן משפחה ונקבר בארץ – יש להם קבר וידיעה. החיים בספק מייסרים".

הרב שרלו, היום מהרבנים הבולטים במגזר הדתי לאומי, היה ממלא מקום מפקד פלוגה בחטיבת השריון שנתקלה בקרב סולטן יעקוב, והשתתף בקרבות לחילוץ הגדוד שספג אש מהמארב. הוא מצביע על קווי דמיון בין אותו הקרב במלחמת לבנון הראשונה למה שהתרחש בשבעה באוקטובר".

"אין הרבה קרבות הירואיים שאותם אנחנו זוכרים – שבהם הפסדנו וחולצנו בעור שינינו ממארב. מבחינתי זה קרב שמלמד על המגבלות של הכוח, של השחצנות. אנחנו, כשריונרים, היינו בטוחים שאנחנו נוסעים, תוקפים ומנצחים. בסופו של דבר לא מילאנו את המשימה, לא הגענו לכביש בירות דמשק ונפלנו למארב. היום, כשאני מסתכל על זה מבחוץ, זה היה המקום הכי הגיוני למארב, רק שאנחנו היינו מלאים עזוז וגבורה והיינו בטוחים שנוכל לנצח הכל".

הוא ממשיך: "אני לא יכול שלא להסתכל מהקרב הזה על מאורעות שמחת תורה לפני שנה וחצי, להכיר מצד אחד את הגבורה, עוז הנפש, המסירות והרוח של האנשים, אבל מצד שני להיות מודע למגבלות שלנו ולכך שבמלחמה יש חלקים מאוד כואבים שבהם אתה לא מנצח. עלינו לדעת שלא תמיד אנחנו מנצחים, שהמלחמה עלולה להיות מאוד כואבת".

"אני חש תחושה עמוקה ביום הזה על כך שעוד נעדר מהחטיבה הובא לקבורה. אנחנו מחוייבים להביא גם את גופתו של יהודה כ"ץ הביתה", אומר הרב שרלו. הוא מודה שאחרי כ-43 שנים הספקות גברו בנוגע להחזרת הגופות של הנעדרים. "הקרב היה בלבנון והגופות נמצאו בעומק סוריה. פחדתי כל הזמן שהם ילכו לאיבוד, לא שנשכח אותם אלא שהם ייעלמו. נעתי כל הזמן בין תקווה ומחוייבות, לבין ספקנות הולכת וגוברת ליכולת לעשות זאת".

"לפעמים יש אנשים שנוטים לזלזל בשאלת הגופות"

"ההישג היום מראה לנו עד כמה השבת גופות חיונית למשפחות, למחוייבות כלפי חיילי צה"ל ולמורל הלאומי, לרוח הלאומית. אנחנו מחוייבים להביא את כולם, כולל אלו שנרצחו, לישראל. לפעמים יש אנשים שנוטים לזלזל בשאלת הגופות ואומרים 'לא נילחם למען גופות' – זו טעות חמורה, גם כלפי החיים וגם כלפי המתים. כל חייל צריך לדעת שכשהוא יוצא לקרב שלא נפקיר את חייו או את מותו, את גופתו. זה חיוני לעוז הרוח ולנכונות לצאת למלחמה. מדובר בחלק מהאתוס שלנו והוא קיבל אישוש נוסף היום", מסכם הרב שרלו.
קצין נוסף שהיה בקרב סולטן יעקוב הוא הרב אלי בן דהן, היום מנהל בית הדין הרבני ולשעבר סגן שר הביטחון. "אני ממש מתרגש מהיכולת של מדינת ישראל, התעוזה והאפשרות להגיע לגופתו של נעדר. זה מחזיר אותי לקרב ההוא, ולימים שבהם הוחזרה גופתו של זכריה באומל".

"אני זוכר את הקרב הזה כאילו היה היום. הייתי קצין תותחנים בקרב סולטן יעקוב. ירינו משני הצדדים על הגבעות כדי למנוע פגיעה בגדוד השריון שנתקל. הוא היה בנקודת תורפה והתחיל לחזור אחורה".
בן דהן אומר כי גם היום יש צורך לעשות צדק עם חלק מהמעורבים בחילוץ. "חשבתי שקצין הארטילריה האוגדתי בקרב, אהוד בכר, היה ראוי לקבל צל"ש על הקרב. לצערי זה לא קרה, חיל התותחנים נתפס אז בצבא כחיל אפור, שלא ידעו להעריך. בכר הצליח לקבץ גדודים מכל האזור ויצר אש כדי שהלוחמים יוכלו לחזור. בזכותו רבים מאוד מהגדוד ההוא ניצלו".

גילוי נאות: יהודה שובל הוא אביה של הכתבת הצבאית של "ישראל היום", לילך שובל.