החשש במערכת הביטחון: נזק לביטחון הלאומי בשל הידרדרות היחסים עם ארה"ב

במערכת הביטחון מביעים דאגה מפני הנזק שעלול להיגרם לביטחון הלאומי כתוצאה מההתרחקות בין ישראל לארצות הברית.

הדאגה הזאת חוצה את כלל ארגוני הביטחון (צה"ל, מוסד ושב"כ), והיא הועלתה בימים האחרונים בצורות שונות בפני פורומים שונים, כולל בפני ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון כ"ץ. היא נוגעת בשלושה נושאים עיקריים: הסכם הגרעין עם איראן, עסקאות ביטחוניות אזוריות, והמצב בעזה בדגש על סוגית החטופים.

בנושא הראשון - איראן - מסתמן כי ארצות הברית מקדמת הסכם שלא יהיה רחוק במהותו מהסכם הגרעין הקודם שעליו חתם ממשל אובמה לפני כעשור. דרישתה של ישראל לפירוק מלא של תכנית הגרעין (במתכונת הלובית, כפי שאמר נתניהו) נדחתה בידי הממשל, שגם אינו עוסק בשני עניינים מרכזיים אחרים שמטרידים את ישראל - הטרור האזורי, ומערך הטילים והכטב"מים של איראן.

החשש הוא שההסכם לא רק ישמר בידי איראן את הידע והאמצעים להגיע בעתיד ליכולת גרעינית, אלא שהוא גם ישחרר כספים שיאפשרו לה לשקם את כלכלתה ולשוב ולתמוך באופן משמעותי בבני חסותה באזור.

בנושא השני, האזורי, מסתמן כי בביקורו של הנשיא טראמפ במפרץ, שיחל השבוע, ייחתמו עסקאות ענק בסעודיה ואפשר שגם באיחוד האמירויות ובקטאר. העסקאות האלה יכללו גם התעצמות צבאית משמעותית, שבחלקה עלולה לאיים על היתרון האיכותי של ישראל (QME).

גם האפשרות של תכנית גרעין אזרחית בסעודיה נחשבת אצל מרבית המומחים כקו אדום, שעלול להיחצות כעת. במקור, סעודיה היתה אמורה לחתום על העסקאות האלה במקביל לנורמליזציה עם ישראל, אולם ממשל טראמפ החליט כעת להתקדם במסלול עצמאי - בניגוד לממשל ביידן שהתנה אותן בעסקה אזורית כוללת.

עיסוק פוחת בחטופים

בנושא השלישי, עזה, מתרבים הסימנים שטראמפ עלול "להתהפך", ולקרוא לישראל להפסיק את המלחמה. גם העיסוק הפוחת של הממשל ושליחו המיוחד סטיב וויטקוף בסוגית החטופים מעורר דאגה, על רקע מרכזיותה של ארצות הברית בהפעלת לחץ על קטאר - ודרכה על הנהגת חמאס. הארגון אמנם נתון במצוקה בעזה בגלל הלחץ הצבאי של ישראל, אולם מהתבטאויות שונות של בכיריו עולה שהוא מעריך שדווקא ישראל נמצאת בימים אלה בנחיתות אסטרטגית שעשויה להביא אותה להתגמש.

ממשלת ישראל לא מגלה סימנים כאלה, ומתעקשת שהמבצע בעזה יורחב כמתוכנן מיד לאחר שטראמפ יעזוב את האזור. צה"ל אמנם מאיץ את המוכנות, אבל צפוי להתמודד עם כמה אתגרים מורכבים. המרכזי שבהם הוא סוגית החטופים, שהימצאותם בעזה תקשה על הלחימה. הסרטון שפורסם אתמול של אלקנה בוחבוט ויוסף חיים אוחנה היה תזכורת נוספת למצבם הקשה של החטופים, שיורע ודאי מרגע שצה"ל יתנפל על עזה בכוחות גדולים.

לוחמת גרילה וצלפים

עניין נוסף הוא הנפגעים בצד הישראלי. אחרי חודשיים שקטים, נהרגו בשבוע החולף חמישה לוחמים בעזה. חמאס אמנם לא שיקם את יכולותיו, אבל הוא מצליח לאתגר את הכוחות על ידי שימוש בלוחמת גרילה שנשענת על אמצעים שנשמרו בידיו (בעיקר אר.פי.ג'י ורובי צלפים) ואמצעים שהוא מצליח לייצר גם כעת (בעיקר מטעני חבלה שלהכנתם הוא משתמש בחומרי נפץ שנאספו מנפלים של צה"ל).

אפשר להעריך שמרגע שהלחימה תורחב יגדל מספר הנפגעים משמעותית: זה עניין שאסור לזלזל בו לא רק מהצד הישראלי אלא גם מהצד הפלשתיני - כל הרוג נתפס בעזה כהישג של חמאס, שמעודד אותו להמשיך בלחימה.

שרידות הממשלה לפני הכל

וישנן סוגיות נוספות, כמו סימן השאלה סביב מספר חיילי המילואים שיתייצבו ללחימה, על רקע המשך העיסוק של הממשלה בחוק ההשתמטות מגיוס. הרחשים על הכוונה להחליף את יושב ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, יולי אדלשטיין, מרמזים כי שרידותה של הממשלה חשובה לנתניהו יותר מהכל.

זאת טענה שעולה במערכת הביטחון גם בהקשר של הרעת היחסים עם וושינגטון. עיקרה: ראש הממשלה נגרר אחרי קיצוני ממשלתו, ומקריב למענם את האינטרסים הביטחוניים הקריטיים ביותר של ישראל. נדמה שלפחות בעניין הזה מגלה נתניהו עקביות. הוא מקפיד לצופף שורות כדי לשמור על הבית, ולא משנה אם מדובר בסעודיה, בחטופים, בקטארגייט או בעדותו במשפט, שייכנס בקרוב לחלק הקריטי שלו - החקירה הנגדית שממנה מבקש נתניהו להימנע בכל דרך.