ההסתה של הרש"פ: יותר משנה וחצי אחרי טבח 7 באוקטובר, ותכנים אנטישמיים ומאדירי טרור עדיין מוטמעים בקרב התלמידים. בכתבה הקודמת ראינו כיצד למרות ההבטחות וההבנות בין האיחוד האירופי לרשות לגבי רפורמה במערכת החינוך, השינוי מבושש לבוא. במחקר מחודש אפריל מתגלה שהרשות שמוצגת לא פעם כ"אלטרנטיבה" לשלטון חמאס בעזה, כלל לא מתאמצת להחדיר תכנים שונים לתלמידיה, אפילו במרחב שתחת שליטתה.

להיפך, תוכנית הלימודים העדכנית שהכינה הרשות הפלשתינית ואמורה לעמוד "מתישהו" בסטנדרטים של אונסק"ו בדבר קידום שלום וסובלנות, כוללת תכנים אנטישמיים ושיעורים המעודדים אותם למעשי אלימות תוך הצדקות לאומניות ודתיות. הכל מתחת לאף של ישראל וללא כל ניסיון ממשי לשנות את המצב.

לפי המחקר של IMPCAT-SE כבר בכיתה ה' התלמידים לומדים טקסט בהבנת הנקרא שמפאר "גיבורים, שכוללים אנשים המזוהים עם מלחמה, טרור וקיצוניות דתית. בטקסט נכתב כי "כל אחד מאיתנו רוצה להיות כמוהם", וגם: "הזיכרון שלהם הופך לנצחי ואנשים מתגאים בהם. כל אומה גאה בגיבורים שלה כי לולא הם, האומות היו מתבזות".

בקטע הקריאה מונים דוגמאות כמו עז א-דין אלקסאם, מוסלמי מסוריה שהקים את תאי הטרור הראשונים נגד ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. על שמו נקראת גם הזרוע הצבאית של חמאס. כך גם מוזכר כ"דמות מופת" ח'ליל א-סכאכיני, איש חינוך בתחילת המאה הקודמת, שהיה לאומן פאן־ערבי ותומך של גרמניה הנאצית.

המחברים ניתחו 313 חוברות וספרוני הדרכה למורים של הרשות, ומתוכם הציגו 217 דוגמאות. כולן מסווגות לתשעה נושאים: אנטישמיות, עידוד ל"מות קדושים" וג'יהאד, אלימות במדע ובמתמטיקה, האדרה של אלימות וטרור, קונספירציות והכפשות, שנאה וחוסר סבלנות, היעדר ישראל במפות, אי שוויון מגדרי, וכן התייחסויות להסכמי השלום והכרה בישראל וליהודים שהוצאו מתוכנית הלימודים. במכון המחקר מדגישים כי כל הדוגמאות מאומתות ככאלה שקיימות כעת בחומר הלימודי של משרד החינוך ברשות הפלשתינית.

בשיעורי ספרות של מערכת החינוך הפלשתינית מעודדים אנטישמיות ורומזים די בבוטות שהיהודים הם סייעניו של השטן. כך, לדוגמה, בחוברת לימוד לתלמידי כיתה ז', נלמד שיר של משורר פלשתיני בשם ג'מיל איד אל-ווהידי. כותרתו: "היכן הם האבירים?", וכך נכתב בו: "היכן הם האבירים שישחררו את אל-אקצא מאחיזתם של הכופרים מעוזריו של השטן?

שיעורים שמפארים את מחבלי אש"ף

היכן הם האבירים שיסתערו על הארמון? עבור פלשתין אלפי ארמונות עולים. (...) האם יש דרך ליום שבו הם יתקפו שוב את האויב. סוסים תחת דגל אחד, נאמנים, מארמון ההתגלות, מרבת עמון, מדמשק, מבגדד, מתימן, מכווית, ממצרים ומלבנון. (...) אין דרך לכוחנו לקום מחדש בזמן שאנחנו מחפשים מחסה אצל יצרני התכריכים. אין דרך לניצחון לאומה (האסלאמית) מלבד חזרה לאסלאם ולקוראן".

החומר הנלמד מפאר שוב ושוב אלימות תוך תיאורים גרפיים של המעשים. בשיעורי היסטוריה, תלמידי כיתה ח' מקבלים שיעור בהבנת הנקרא שמפאר את קרב כראמה ב־1968, שבו לחמו ישראל, ירדן ומחבלים של אש"ף.

ישראל מזוהה כמובן כאויב, ואילו הפלשתינים מתוארים כמי ש"נושאים חגורות נפץ והופכים את גופם לאש השורפת את הטנק הציוני". התרגיל כולל ציור של חיילי צה"ל בטנק שנורים למוות על ידי מחבל פלשתיני. עוד מודגש בטקסט: "לא נשכח את תמונת החייל הציוני השרוף שנכבל בטנק מחשש מחשש שיימלט. הגיבורים סחבו טנקים לרבת עמון כדי שהילדים ישחקו בהם כצעצועים ויתענגו על הניצחון".

מדריך למורים מנחה ללמד כיתות י"א פסוק ספציפי מתוך סורת אל־איסרא בקוראן. בפסוק זה נכתב כי "השחיתות של בני ישראל באדמה היתה ותהיה הסיבה להרס שלהם". הנחיה אחרת נוגעת לתלמידי כיתות ט' בשיעורי שפה ערבית. עבורם ההנחיה היא ללמד מטלה שבה התלמידים מתבקשים לשקף את "הסכנות של תאוות הבצע של היהודים בפלשתין".

בינתיים בעזה, מחקר של המכון ממארס מצא כי בשיעור היסטוריה לכיתה י"א על קולוניאליזם מוצגת קריקטורה המציגה דימוי אנטישמי של היהודים כשולטים בעולם. בציור רואים שתי זרועות, אחת עוטה שרוול צבעי דגל ישראל והשנייה עוטה שרוול בצבעי דגל ארה"ב. שתיהן אוחזות את הגלובוס כשהכותרת היא "הקולוניאליזם התרבותי". הדימוי האנטישמי של יהודים שאוחזים בגלובוס מוכר היטב מהקריקטורות האנטישמיות מהתקופה הנאצית ונועד להעביר את המסר שהם "שולטים בעולם".

שיעורים בשנאת יהודים

במקרה אחר, ספר לימוד ב"חינוך אסלאמי" מציג יהודים כשקרנים ורמאים. השיעור עוסק דווקא בסיפור מימיו הראשונים של האסלאם, שבו מנהיגים יהודים ניסו לכאורה לשכנע את נביא האסלאם מוחמד לפסוק לטובתם בפסק דין נגד קבוצה אחרת תוך הבטחה להתאסלם. במהלך הסיפור הדמויות מנסות לפתות אותו ומביעות כלפיו עוינות. זה מצטרף כמובן לסיפורים אחרים במסורת המוסלמית שמציגים יהודים כרמאים.

המחקר מצא גם כי בתי ספר שנפתחו מחדש בעזה ממשיכים להשתמש בספרי לימוד וחומרי הוראה המסיתים לשנאה ולאלימות. נוסף על כך, כיתות שנפתחו מחדש משתמשות בספרי לימוד ישנים יותר. בכיתות תועדו רישומים על הלוח, פוסטרים וגרפיטי שמהללים בגלוי טרור ואף חוגגים את מעשי הטבח של 7 באוקטובר תוך מתן כבוד למחבלי חמאס שנהרגו במלחמה.

החינוך בעזה לא מסתכם רק בחוברות לימוד כמובן. בינואר פורסם ברשתות החברתיות תיעוד מבית ספר שהוקם בחאן יונס במימון של סולטנות עומאן דרך ארגון צדקה בשם אל־ספא ואל־מרווה. בתיעוד נראות עשרות ילדות קטנות רוקדות ושרות שיר בשם "אני פלשתיני". אלה מילותיו: "הכריז הפלשתיני, אוי ואבוי לאויב שלי, הצית אינתיפאדה, עם אבן וסכין, הוי אבא קיבלנו את האתגר, איפה הציוני והחייל". הילדות לא רק שרות את השיר אלא גם מסמנות בידיהן שחיטה של צוואר.

יתר על כן, על לוח בשיעורים של ילדים עזתים הופיע הכיתוב: "קומי הוי עזה והתעוררי, את ההיסטוריה, את המבול, את הסמל של גאווה, את התהילה". טבח 7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיו מוכנים על ידי פלשתינים תומכי חמאס בשם "מבול אל־אקצא". בתנ"ך (וגם בקוראן) מסופר על המבול שמכלה דור שלם.

למעשה, כבר בשם המתקפה שעליו הודיע מוחמד דף בבוקר השבת השחורה, נכלל אחד היעדים המרכזיים שלה – לבצע ג'נוסייד ביהודים "הכופרים". בסורה הקוראן נכתב כי בני דורו של נוח לא היו מוכנים לקבל את האמונה באל אחד, הוזהרו ולכן טובעים למוות בתור "כופרים" ולאחר מכן לאש הגיהינום.