לוחמי המילואים כורעים תחת הנטל: "הגיע צו גיוס ואני לא  יודע כמה יבואו"

"באוקטובר האחרון, שלושה שבועות אחרי שסיימנו קרב הגנה במטולה, הוקפצנו ללבנון וההגעה היתה קשה. אנשים הגיעו, אבל ראית על הפנים שלהם שקשה. נשים התקשרו וביקשו שנשחרר את הבעלים שלהן מהמילואים, כי זה עוד פעם לעזוב את הבית ואת הילדים".

לדבריו, "כשנכנסנו לחאן יונס לפני שנה הפלוגה מנתה 100 חיילים. באוקטובר כבר נכנסו ללבנון 70 ומשהו חיילים, תשעה מהם הצטרפו אלינו אחרי שיצאנו מעזה. בפעם הבאה אני לא יודע כמה יגיעו. גם אם נשים בצד את הקשיים הכלכליים והמשפחתיים, אובייקטיבית יש לוחמים שנהרגו, שנפצעו, שהם פצועים בנפש.

"יש כאלה שהעסק שלהם נפגע, שהמשפחה שלהם נפגעה. אלה אנשים שלא יכולים לבוא, לא כי הם סרבנים אלא כי הם פשוט לא יכולים. ואני כבר לא מדבר על כך שמילואים ביולי-אוגוסט זה מורכב מבחינה משפחתית, ואנשים שוב יפספסו את 1 בספטמבר".

"זה לא פוליטי"

לקשיים האובייקטיביים הללו יש להוסיף את המצב במדינה ואת מהלכי הממשלה מעודדי ההשתמטות, שמעוררים שאט־נפש בקרב המילואימניקים. נדמה כי העברת התקציב המעודד השתמטות והסרטון המבחיל עם השר גולדקנופף הרוקד לצלילי "נמות ולא נתגייס, בלשכותיהם אין אנו מתייצבים, שלטון הכופרים", היו הקש ששבר את גב הגמל.

"הריקוד של גולדקנופף הוא סטירה לפנים", אומר הלוחם ג'. "ההתייחסות הרפה של הממשלה, שלפיה הוא רק נקלע לשם, היא סטירה לפנים. התקציב הוא סטירה לפנים.

"אני לא יודע איך זה ישפיע על ההתייצבות של החיילים שלי למילואים. עד עכשיו לא שמעתי מישהו אומר שלא יגיע כי הוא מתנגד לרפורמה או בגלל בג"ץ, אבל אני יודע שיגיעו פחות. לאנשים נמאס לעשות מילואים.

רס"ב ג': "כדי לעמוד במשימות אני צריך עוד 20 חיילים לפלוגה. כמו שהצבא מספק לנו נשק, אנחנו צריכים אנשים - ולא אכפת לי אם הם חרדים או לא"

"המענקים שנותנים למילואימניקים חשובים, אבל אני לא רוצה מענקים - אני רוצה להיות עם הילדים שלי בבית. אני לא רוצה את הכסף כי אני עושה 250 ימי מילואים. זה לא פוליטי, לא ימין ולא שמאל, אני רוצה להיות בבית עם המשפחה. וכולנו נעים סביב הפוסט־טראומה באופן כזה או אחר. יש לי חיילים שלא מסוגלים לחזור לעבודה, שלא מצליחים לישון בלילה. יש כאלה עם בעיות קשות, והם לא יוכלו להגיע".

לדבריו, "צריך עוד חיילים. אני צריך עוד 20 חיילים לפלוגה שלי רק כדי לעמוד במשימות. לא אכפת לי אם אלה חרדים או לא חרדים - אני צריך חיילים. כמו שהצבא מספק לנו אמצעי לחימה וכלי נשק, אנחנו צריכים אנשים".

"חרפה מוסרית"

רס"ן (מיל') י' מחטיבת הקומנדו, בן לציונות הדתית, מוסיף: "אני עוד לא יודע לומר מה יהיה היקף ההתייצבות, כי עוד לא יצאו צווי 8 נרחבים. אני כבר גויסתי, אבל אני מפקד. מאז 7 באוקטובר עשיתי יותר מ־415 ימי מילואים.

"המנהיגות דורשת הכרעה, דורשת התייצבות נוספת, אבל מצד שני היא לא עשתה שום דבר משמעותי כדי להגדיל את שורות הצבא. כבר שנה וחצי היא גוררת רגליים בדיונים נמרחים. במקום לאכוף את החוק הקיים או לייצר מנופי לחץ משמעותיים לגיוס אוכלוסיות נוספות – קוראים לנו עוד ועוד.

"ובשבועיים האחרונים, ציטוטים וריקודים שהם סטירת לחי ויריקה בפרצוף מצד שרים בממשלה, שלא רק שלא הבינו את גודל השעה, אלא שהם מקבלים תקציבי עתק להחזקת המנגנונים שלא מעודדים שירות צבאי. זו חרפה מוסרית, זה חילול השם הכי גדול שיכול להיות. יש מושג כזה בהלכה, שבחילול השם לא חולקים כבוד לרב. אין פה שאלה של לדבר בכבוד או בנימוס. הם מבזים את התורה".

רס"ן (מיל') י' מספר שתחושותיו משותפות לרבים מחבריו למילואים. "אני מפקד של חילונים ודתיים. המחירים כבדים, בנפש, בבתי עלמין, בפצועים, וגם בעסקים, בחיים ובשגרה. אנשים עצרו את החיים שלהם.

"מי שלא עושה מילואים לא מבין מה זה להיתלש מן החיים, לחזור אליהם לכמה חודשים, ואז להיתלש מהם שוב. המנהיגים צריכים להבין את זה, הציונות הדתית, הליכוד. האוכלוסייה שמשרתת שילמה מחירים כבדים מאוד בנפש ובכלכלה, אבל הם לא מסוגלים אפילו לשלם את המחיר הקואליציוני.

"אני לא רואה סרבנות המונית, כי מי שמכיר את המילואימניקים מקרוב יודע שהם 'פראיירים גאים'. הם לא יכולים לומר לא למדינת ישראל כשהיא קוראת להם. אבל אם לא יהיה שינוי משמעותי – המדינה היא כמו קטר שנוסע ב־200 קמ"ש לתוך קיר. אם זה יימשך תהיה סרבנות אפורה. לא ייתכן שאוכלוסייה הולכת וקטנה תחזיק את העומס האדיר של הביטחון. זה יוביל אותנו לפשיטת רגל".

הלחצים בעבודה ובבית

הצבא לא מוכן לפרסם כעת את נתוני ההתייצבות של אנשי המילואים - אותם נתונים שבהם התגאה בתחילת המלחמה, כשנרשמו הרבה יותר מ־100% גיוס בכל אחת מהיחידות. באחד המשרדים שבהם ביקרתי בתל אביב השבוע, שמתי לב שהמנכ"ל תלה בחדרו תעודת הערכה לחברה על התמיכה שנתן לאחד מעובדיו, טנקיסט, שעשה כמעט 300 ימי מילואים מאז שפרצה המלחמה.

המילואימניק, א', חזר לחברה לפני מספר שבועות, לאחר שלדבריו היה מנותק מהנעשה בה במשך חודשים ארוכים, אלא שכבר כעת קיבל זימון נוסף למילואים בחודש מאי. "לזכות המעסיק שלי ייאמר שהוא מקבל את זה בצורה טובה, אבל הרבה חברים שלי נתקלים בקשיים בעבודה. בעיקר העצמאים", אמר א'. "אני בן 35, נשוי, וחלק מהעניין שאני ללא ילדים הוא העובדה שלא הייתי מספיק בבית בחודשים האחרונים. אשתי כבר לא מוכנה לקבל שאני לא בבית כל כך הרבה זמן".

גם א' מספר שמשהו אצלו נשבר לאחר שראה את הסרטון עם השר גולדקנופף ובחורי הישיבה המפזזים סביבו. "אני כבר לא יודע אם אגיע בפעם הבאה. אני עובד, משלם מיסים, סיכנתי את חיי לא פעם מאז 7 באוקטובר, לא ראיתי את המשפחה שלי, את אשתי. וזה בזמן ששר בממשלת ישראל, זו ששולחת אותי ואת חבריי לקרב, רוקד לצלילי השיר הזה, ופלח שלם באוכלוסייה פשוט מקבל פטור מגיוס. אני לא יודע אם אגיע בפעם הבאה, ויש הרבה כמוני".

מדובר צה״ל נמסר בתגובה: "מערך המילואים כשיר ועומד במשימותיו. צה”ל עוקב באופן מתמשך אחר שיעור ההתייצבות של אנשי המילואים לאורך כל תקופת המלחמה, תוך בחינת הנתונים ביחס לצורכי המשימות המבצעיות.

היקפי הגיוס, המתאר המבצעי והגמישות שניתנה למפקדים בניהול ההתייצבות מאפשרים עמידה במשימות. לצד זאת, צה״ל ממשיך במגוון רחב של פעולות שתכליתן להרחיב את בסיס המשרתים, לחזק את הכשירות ולהקל בעומס.

צה”ל ממוקד בעמידה במשימות המבצעיות ומנהל שיח עם אנשי המילואים.צה”ל מוקיר ומעריך את משרתי המילואים ומשפחותיהם בעורף ואת הקרבתם למען המדינה, וימשיך לפעול למענם בכל עת".