היום יקבל אייל זמיר את הדרגה הגבוהה בצה"ל, רב־אלוף. הוא מקבל את התפקיד החשוב במדינה כאשר המשימות שלו רבות ומאתגרות יותר מאלו שקיבל מוטה גור, שהתמנה כרמטכ"ל בעקבות מלחמת יום הכיפורים. שלוש המשימות המרכזיות הן חזרה לפעילות מבצעית התקפית נגד חמאס בעזה; אפשרות תקיפה באיראן עם ההשלכות שיש לכך בחידוש חילופי המהלומות בין איראן לישראל; ובתוך כל זה, בנייה מחדש של שדרת הפיקוד הבכיר בצה"ל והגדלת סדר הכוחות.
דווקא מינויו החפוז, הקונספירטיבי, של רא"ל הרצי הלוי, יש בו כדי ללמד על כך שזמיר היה מועמד טבעי לפני שנתיים וחצי לתפקיד הרמטכ"ל. החיסרון היחיד שלו אז היה שהוא היה חשוד בתקשורת טובה עם בנימין נתניהו.
אבל הרצי הלוי הולך היום הביתה, וככל שיחלוף הזמן, ואירועי המלחמה ייכנסו לפרופורציה, כך גם ההערכה לגבי מנהיגותו הצבאית תשתנה. היא תשתנה לחיוב. היום זהו יומו של אייל זמיר. הוא ייבחן בעיקר ביכולת למנות את המפקדים הנכונים לתפקידים הנכונים בזירות השונות. הוא מכיר את רצועת עזה כאת כף ידו. הוא אלוף פיקוד דרום האחרון שהבין מה זומם חמאס על הגדרות, וגם השאיר אחריו תוכנית סדורה לכיבוש הרצועה, אך זו בוטלה על ידי ממשיכיו.
מינויו היום לרמטכ"ל מלמד על העברת מרכז הכובד של האמון המערכתי לכוחות הלוחמים הפשוטים, אלה שכונו "צבא הפרשים" אל מול "צבא ההייטק". הם אלה שהביאו להכרעתו הצבאית של חמאס ולהכרעתם של כפרי הטרור ברצועה שבין גבול הצפון לנהר הליטני. הם אלה שחונים עכשיו באזורי החיץ הסמוכים לדמשק.
יחד עם אייל זמיר דיברו בשבוע האחרון על תא"ל איציק כהן, שבראש אוגדה 162 נשא בעיקר נטל הלחימה בעזה מאז 7 באוקטובר 23' ועד לחודשים באחרונים. הוא הוביל מבצע אחרי מבצע, מהעיר עזה וג'באליה ועד רפיח. הוא צמח בגבעתי והמשיך בשריון.
היה זה אייל זמיר שחלק על הרמטכ"ל בזמנו, אביב כוכבי, באשר לעתיד הכוחות המשוריינים והמלחמות שצצו לפתע באופק. זמיר חזה נכון, שבהחלט יכול להיות מצב שבו צה"ל יידרש שוב להילחם במלחמה גדולה, בכמה זירות ובמשך זמן ארוך, וכן שצה"ל יזדקק להרבה יותר טנקים. זמיר חקר את האסטרטגיה ואת השיטות ללחימה נגד משמרות המהפכה של איראן.
מפקד חטיבה 7 האחרון שהגיע לרמטכ"לות היה דוד אלעזר; לא בגלל היותו שריונר אלא בגלל חברותו בקליקה הפלמ"חאית. זמיר מגיע לתפקיד כאיש השעה. הוא לא התקדם כחלק מקליקה. הוא נהנה מעצמאות ומאשראי רב. יש לו המון ניסיון והמון כישרון. אם נאמר שעם ישראל נושא אליו את עיניו, זאת לא תהיה הגזמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו