תחקיר אמ"ן: פספוס סימנים מקדימים והתמכרות לתרבות ארגונית לקויה

איך שלא מסתכלים על זה, כבר מהרגע הראשון היה ברור כי אחד הכשלים הגדולים שהובילו לשבעה באוקטובר, אם לא המרכזי שבהם, הוא הכשל המודיעיני. לא מדובר בכישלון מודיעיני נקודתי, אלא בכישלון ארוך שנים, כישלון איסופי ומחקרי, רב ארגוני, רב דרגי.

במשך שנים רבות אגף המודיעין לא השיג את המידע הרלוונטי, לא ניתח נכון את המידע שהגיע, וכשל בהבנת האסטרטגיה ויעדי העל של חמאס, כמו גם יכולותיו ותכניותיו האופרטיביות. חשוב להדגיש כי הכישלון הוא מערכתי, ואינו נוגע לחמאס בלבד, אלא לשגיאה בהבנת התנהלות כל אויבי מדינת ישראל, ובפרט - ראייתם את ישראל. על פי התחקיר, הכישלון המודיעיני הוא תוצאה של בעיות עמוקות, יסודיות ומערכתיות של שנים, בעיות בליבת השיטה המודיעינית, המקצוע והתרבות הארגונית שהתפתחו לאורך שנים.

שלושה כשלים מרכזיים

התחקיר של אגף המודיעין מסמן שלושה כשלים מרכזיים. הראשון שבהם, הוא פער גדול ומתמשך בין ההבנות שהתגבשו באמ"ן לגבי חמאס, לבין המציאות. הפער בין האופן שבו אמ"ן הבין, העריך ותיאר את אסטרטגיית חמאס ותכניותיה לבין המציאות, רק הלך וגבר במשך שנים.

הכישלון המרכזי השני נוגע לכישלון ההתרעה מפני מתקפת הפתע של חמאס בימים שקדמו לה, ולמעשה, כשל בזיהוי ההחלטה הקונקרטית למימוש מתקפת הפתע וכן את ההיערכות בימים שקדמו לה. כלומר, אמ"ן לא העלה התרעה מודיעינית על אפשרות של פעילות התקפית מצד חמאס.

הכשל המרכזי השלישי הוא פער בתפיסת והפעלת האיסוף בנוגע לסוגיות שונות של חמאס, כאשר אמ"ן סבל מפערי מידע משמעותיים הנוגעים לסוגיות שונות של חמאס, בדגש על נושא האסטרטגיה, ההחלטה והמימוש בפועל. למעשה, לאמ"ן, ובפועל גם ליחידה 8200, לא היו מספיק מקורות מודיעיניים בחמאס. היחידה שאמורה הייתה להיות העיניים והאזניים של מדינת ישראל, הייתה עיוורת במשך שנים לנעשה בארגון, וכך פספסה גם את ההכנות של אלפי פעילי נוחבה ביממה שקדמה לפשיטה הנרחבת.

הפער בין תפיסה למציאות

באמ"ן העריכו במשך שנים כי חמאס בהנהגת סינוואר הוא למעשה פרגמטי, רואה בשלטון ברצועה נכס אסטרטגי, דבק בהסדרה ומורתע ממלחמה וממחיריה הכבדים. בישראל סברו (באופן שגוי לחלוטין) ש"שומר חומות" רק חיזק את ההרתעה הישראלית בפני חמאס, ושארגון הטרור מתמקד בבניית יכולות תלול מסלול, לצד יכולות בוטיק כמו כטב"מים ופשיטה, שכשירותן מוגבלת והן נועדה בעיקר למטרות תודעה. עוד טענו באמ"ן כי המנהור ההתקפי נותר מתאר מוביל, וכי גם במהלך 2023, כשישראל הפגינה חולשה פנימית, חמאס המשיך לדבוק באסטרטגיית "שימור השקט", והמיקוד של הארגון היה ביהודה ושומרון.

מתחקיר בדיעבד עולה כי עד 2017, ההבנות של חטיבת המבצעים את המצב הן פחות או יותר נכונות, אך אמ"ן פספס את השינויים. כבר עם עליית סינוואר וחבורתו לשלטון ברצועה, כשל אמ"ן להבין כי הם שמו לעצמם למטרה להפתיע את ישראל, ויצאו מנקודת הנחה ש"שחרור פלשתין" הוא יעד ריאלי ובר השגה עוד בימי חייהם. סינוואר וחבורתו העלו על נס את חשיבות ההפתעה. כיום, ניתן לקבוע כי מבחינת חמאס, ההבנות עם ישראל לאורך שנים, קרי, ההסדרה, לא היו חלופה אסטרטגית לרעיון השגת יעדיהם, אלא נועדו לטפל במצב האזרחי בלבד.

תוכניות החמאס הגיעו לאמ"ן כבר ב-2018, אך נתפסו כלא ריאליות

כעת יודעים לומר באמ"ן כי התכנית "לשבירת ההגנה של אוגדת עזה" החלה להיבנות בחמאס כבר בשנת 2016. לשם מימוש התכנית, חמאס החל בתהליך בניין כוח והקמת מפקדות, ולאור הקמת המכשול בישראל, מבין כי יצטרך לפעול מעל הקרקע, ולא להתמקד בחדירה תת-קרקעית. המטרה שהתגבשה בחמאס הייתה התקפה עילית ורחבה להכרעת האוגדה, כיבוש שטח בעוטף, הרג וחטיפה ממנו. בשנת 2018 מגיעה התכנית לראשונה לידי ישראל, אך לאחר בחינה, היא מסווגת כתכנית עתידית לבניין כוח בלבד, ולא כתכנית ריאלית.

נקודת המפנה מבחינת חמאס הייתה מבצע "שומר חומות". חמאס, מבחינתו, מסיים את שומר חומות בניצחון אסטרטגי, ובהבנה שהשחרור הוא בר מימוש. ההתרברבות הישראלית, בין היתר של מפקד פיקוד דרום דאז, אליעזר טולדנו, נתפסה בעיניהם כחולשה, שכן ישראל טענה כי הרסה 100 ק"מ של מנהרות וכי פרויקט המנהרות שקוף בעיניה, בעוד שבפועל, ההרס בתווך התת-קרקעי לא עלה על 5%.

המבצע ייצר בחמאס תחושת מסוגלות גבוהה, בין היתר לאור ההבנה שניתן לאחד את הציר סביב רעיון כמו אל-אקצה. בשלב זה, הם החליטו להפסיק להשקיע בתת הקרקע כדי לחדור לישראל, והחלו להשקיע בסידור הגדודים ובאפשרות של חדירה קרקעית.

חמאס הצליח, באמצעות מעשי הונאה, להרדים את ישראל

תכנית הפלישה לישראל, "חומת יריחו", עודכנה ב-2021, ומאפריל 2022, שקל חמאס בכמה הזדמנויות להפעיל אותה - לרבות בחגי תשרי 2022 ובחג הפסח שלאחריו. עד היום, באמ"ן לא יודעים לומר מדוע התכנית לא הופעלה בעיתות הללו (על חלק מהמפות שנתפסו בישראל לאחר ה-7 באוקטובר הוטבע התאריך של שנה קודם לכן). אך מה שכן ניתן לומר, שבעת ההיא הגביר חמאס את מאמצי ההונאה במטרה לשכנע את ישראל שהוא מעוניין ברגיעה ובשגשוג כלכלי, תוך ניסיון להרגיל את ישראל ולהטעות אותה.

חלק מהעניין וההונאה היה העובדה שחמאס לא הצטרף לסבבי הג'יהאד האסלאמי מול ישראל. באמ"ן העריכו שמדובר בחלק מרצונו של חמאס לשמור על שלטון ורגיעה, שההרתעה של ישראל אל מול חמאס נשמרה, ולא ניתן לתת לכך שום הסבר אלטרנטיבי. במהלך אותה תקופה מנסה חמאס לרתום את חיזבאללה למתקפת הפתע, ולקבל מהם הבטחה שיצטרפו. בפועל, בחמאס מבינים שנסראללה הבטיח להצטרף, בעוד שנסראללה ככל הנראה לא התחייב לכך.

לאור העובדה שבתחקור לאחור נמצא כי חמאס תכנן את המתקפה כבר בחגי תשרי שנה קודם לכן, ההערכה באמ"ן היא שלמשבר הפנימי בישראל ב-2023 לא הייתה השפעה משמעותית על החלטתו של חמאס להוציא את התכנית לפועל.

ליקויים שורשיים באמ"ן

בתחקיר זוהו בדיעבד לפחות 10 הזדמנויות שבהן התקבל מידע משמעותי חדש, או התרחשויות ואירועים במציאות, שפרשנות ביקורתית שלהם יכלה לסתור את התפיסות השולטות על חמאס, ויכולה הייתה, אולי, להביא לערעור הנחות היסוד של קהיליית המודיעין בהבנתה את חמאס. אך אלו פורשו באופן שגוי במסגרת הקונספציה הקיימת, ולא ערערו אותה. הסיבות לכך, על פי התחקיר, הם ליקויים בתרבות באמ"ן ובשיטה המחקרית, הטיות שהשפיעו על ההבנה, כמו גם בעיות ארגוניות ומבניות באמ"ן.

אמ"ן השיג בשתי הזדמנויות את הידיעה על תכנית חמאס. בפעם הראשונה, ב-2018, פורשה הידיעה, כאמור לעיל, ככיוון כללי של ארגון הטרור לבניין כוח, קרי, הוראה לתכנון. באותה העת, אכן היה מדובר בתכנית כללית, אך ב-2022, כשהתכנית נפלה שוב לידי אגף המודיעין, והוצגה למפקדים ביוזמת מודיעין אוגדת עזה, היא שוב פורשה לא נכון, כתכנית עתידית, לא ממשית ולא כשירה. לא נעשה חיבור לכך שתכנית שכזו כבר נתפסה בעבר, ואמ"ן וקהיליית המודיעין לא תרגמו את התכנית למודל התרעה למתקפת פתע רחבת היקף של חמאס ולתכנית איסוף ייעודית.

החששות שעלו - הושתקו

בחודשים שלפני המלחמה, הושג באמ"ן מידע אודות אימוני פשיטה בחמאס, שהוביל להתגבשות גישה שונה בקרב מספר משרתים ביחידה 8200. משרתים אלו סברו כי התכנית כבר אינה חזון או מצפן לבניין כוח, אלא מסגרת ממשית לתכנון מבצעי, לכל הפחות, או אף תכנית מבצעית למימוש עתידי. אלו לא הבינו את מיידיות האיום, אך שיקפו את מוטרדותם כי תתממש בהפתעה. המפורסמת שבהם היא הנגדת ו', ששלחה מיילים ודיברה על חששותיה בפגישות, אך חששותיה לא הוצפו כלפי מעלה במערכת המודיעינית.

מהתחקיר עולה כי הסיבות לכישלון הן בין היתר תרבות מודיעינית לקויה, שיצאה מהנחה של "ידיעה" ו"ודאות", תפיסה מופרזת של הרמטיות ועליונות מודיעינית; כמו כן, השיטה המודיעינית העצימה הטיות בהיעדר ביקורתיות, ספק וויכוח, תפיסות שלא אותגרו די הצורך על ידי הדרגים השונים.

כן עלו פערים יסודיים במקצעות המודיעיניים, שחיקה בהיכרות העמוקה עם שונות האויב ותפיסותיו, פערים בניהול מידע שהשפיעו על היכולת לבנות תמונת מודיעין נכונה, חוסר איזון בין מקום הטכנולוגיה לתפקודים מודיעיניים בסיסיים באמ"ן, בעיה בחלוקת האחריות, ועוד.

האסטרטגייה של 8200 התבררה כאסון

ליקוי משמעותי שלא הוצג מספיק לעומק במסגרת הצגת התחקירים על אגף המודיעין הוא ליקוי המאורות ביחידה 8200. התחקיר עצמו של 8200 הוא מסווג בעיקרו, שכן עניינו במקורות מודיעיניים, אך מבלי לראות את התחקיר ניתן לטעון כי האסטרטגיה האיסופית של היחידה שהייתה אמורה להיות העיניים והאזניים של המדינה התבררה כצרה, והתבססה על מקורות מודיעין מוגבלים. לא ניתן משקל מספיק לסוגי מודיעין שונים בתהליך ההתרעה.

בשורה התחתונה, תחקירי אמ"ן שהוצגו לתקשורת לא נותנים את התשובות לשאלות בסיסיות ביותר, כמו השאלה כיצד יכול להיות שיחידת העילית 8200 הסתמכה על מקורות בודדים בלבד במשך שנים רבות, כיצד פספסה מידע בנוגע לקבלת ההחלטות המשמעותית וחמאס, ואיך לא הייתה לה שום אינדיקציה ביממה שקדמה לשבעה באוקטובר על היערכות של אלפי מחבלי נוחבה לפלישה לישראל, לירי אלפי רקטות וטילים בתוך זמן קצר, במקביל להפעלה סימולטנית של הכוח הימי של חמאס כמו גם הכוח האווירי.

באופן מדהים, מתחקיר היחידה עולה כי לרשות יחידת העילית, שאמורה הייתה להיות העיניים והאזניים של ישראל בכל הגזרות, לרבות אוגדת עזה, היה מקורות בודדים, שלא פעלו באופן רציף בשבעה באוקטובר, ויתכן שלו היו מופעלים, היחידה יכולה הייתה לתת התרעה בזמן אמת, גם אם מסוימת.

שום התפטרות או סיום תפקיד לא יכסו על המחדל

את המקורות המודיעינים הללו ניתן היה להרים בזמן קצר, אך זה לא נעשה. למעשה, יחידה 8200, שאמורה לדעת כל דבר שקורה אצל האויב, לא נתנה מידע אפקטיבי בלילה שקדם למתקפה, וההתרעה העיקרית שכן הגיעה באותו הלילה לישראל הגיעה דרך שירות הביטחון הכללי – שעדכן על הדלקה של עשרות סימים ברחבי הרצועה בשעות הערב של יום שישי.

על כל אלה ועוד צריך לתת את הדין מפקד היחידה היוצא, תא"ל יוסי שריאל, מפקד היחידה מזה שלוש שנים, שכבר הודיע על התפטרותו, כמו גם ראש אמ"ן שהתפטר לפני חודשים, אהרון חליוה. אך שום התפטרות או סיום תפקיד לא יכסו על המחדל הכבד של אגף המודיעין ובתוכו 8200.

כמו כן, להבנת התמונה המודיעינית חסר מאוד תחקיר שירות הביטחון הכללי, שבין היתר, היה האחראי הבלעדי על הפעלת היומינט, קרי, מקורות אנושיים, ברצועת עזה, לאחר שיחידה 504 של אמ"ן הפסיקה להפעיל במקום סוכנים. נכון לרגע זה, שב"כ טרם סיים את תחקיריו, ולא ברור אם ומתי יציג אותם לציבור.