מהתנאים ועד לגבורה: כך נראו חיי התצפיתניות בשבי חמאס

ארבע התצפיתניות ששוחררו משבי חמאס כעבור 477 ימים – קרינה ארייה, דניאלה גלבוע, נעמה לוי ולירי אלבג - כבר נמצאות בישראל כ-72 שעות, וככל שעובר הזמן מתבררים עוד ועוד פרטים על המציאות הקשה בשבי – וגבורתן. "ישראל היום" עושים סדר

גבורת התצפיתניות

מדבריה של שורדת השבי עמית סוסנה, ששוחררה בעסקה בנובמבר 2023, מתבררת גבורתה של לירי אלבג. בראיון לתוכנית "עובדה" בקשת 12 סיפרה כי אלבג "הצילה לה את החיים". היא תיארה כיצד עמדה מול שוביה והגנה עליה.

"היה לה כוח מולו, לירי היא כוח״, סיפרה סוסנה. "היא עשתה את זה, אמרתי לה ׳הצלת לי את החיים'".

אירוע נוסף שמעיד על גבורת התצפיתניות התרחש ממש סמוך לשחרורן. בעוד בישראל לא ידעו מי מחמש התצפיתניות ישוחררו בשבת האחרונה, כאשר בחמאס בחרו את ארבע הבנות והתחוור להן כי אגם ברגר תישאר בעזה עד לפעימה הבאה, אחת מהן אחזה בידה ונעמדה מול המחבלים והודיעה כי היא נשארת עם אגם.

רק כאשר הוכרחה על ידי המחבלים להשתחרר כפי שתכננו עבורן, הותירה בלית ברירה את חברתה עד לפעימה הבאה שתגיע בשבת הקרובה, בתקווה שאז תשוב אגם למשפחתה וגם תתאחד עם חברותיה כאן בישראל למסע של ריפוי מהגיהנום העזתי.

התנאים בשבי

בשיחות של החיילות ששבו עם בני משפחתן עלה כי הם נחשפו מעט לחדשות באל ג'זירה ולרדיו. "דניאלה ראתה מה שקורה פה, היא ידעה שנלחמים עליה", סיפרה ענבר דדון, אמה של רועי דדון, בן זוגה של דניאלה בשיחה עם "ישראל היום". "הם ראו את הפעילות של המשפחות, של האימהות. אמא שלה היא אישה חזקה, לביאה, הובילה תהליך מדהים עד לרגע שהיא מקבלת אותה חזרה לזרועותיה".

דודתה של דניאלה, אתי שוורץ, אמרה שלשום בכאן ב': "אני לא יכולה לספר הרבה, אבל נאמר לי שהיא אכלה פיתה או שתיים ביום, עד שהתנפחה להן הבטן. לפעמים הן היו מבשלות, אבל לא אוכלות מזה. היא הייתה בתוך מנהרה, בחושך, אבל הן היו ביחד, זה המזל".

בנוגע למציאות של החטופות ששבו בכלל, סא"ל ד"ר אבי בנוב, סגן קצין רפואה ראשי, תיאר את שעבר עליהן בראיון לסוכנות הידיעות רויטרס. "חלק מהם סיפרו לנו שבשמונת החודשים האחרונים הם שהו כל הזמן במנהרות, מתחת לאדמה", אמר בנוב, "חלקם היו לבד לאורך כל התקופה. מי שהיו יחד - מצבם היה טוב יותר". לדבריו, הטיפול בחטופים השתפר בימים שקדמו לשחרורם, שם הותר להם להתקלח, להחליף בגדים ואף ניתן להם אוכל טוב יותר.

בנוב ציין כי חלק מהחטופים לא קיבלו טיפול רפואי הולם לפציעות שנגרמו להם עוד מיום החטיפה ב-7 באוקטובר, וחלקם הראו סימני "תת תזונה קלה". מטעמי פרטיות, סירב בנוב להתייחס לשאלה האם מישהו מבין שבע המשוחרות עד כה - שלוש אזרחיות וארבע חיילות - נשאו על גופן סימני עינויים או התעללות.

התקשורת עם המחבלים

על לימוד השפה הערבית שעזרו להן אמרה: "הן למדו ערבית שוטף, שוחחו עם השובים ואפילו עם הילדים של השובים".

מורתה לערבית של קרינה ארייב, דורית, סיפרה ל"ישראל היום": "במשך כל התקופה קיוויתי שהערבית עזרה לה שם, קיוויתי שזה כלי שהיא לקחה איתה לשם. מצד אחד זה מצער שהיא משתמשת בשפה בנסיבות כאלה עצובות, אבל מצד שני זה כלי שהיא רכשה ואני מקווה שהוא היה לטובתה. מספיק שדיברו לידה או שהיא רצתה לבקש משהו, והצליחה".