חמאס אמנם התקפל, אבל השיג מנוף לחץ שיקשה על ישראל לחזור ללחימה

הסרטון של ארבל יהוד, שפורסם אתמול בערב, שחרר בוודאי אנחת רווחה אצל קרוביה. 479 ימים הם חיכו לקבל ממנה אות חיים: הוא הגיע זמן קצר לפני שהם יזכו לחבק אותה פיזית, ביום חמישי הקרוב.

הסרטון הזה שונה מעדויות אחרות של חטופים שפורסמו בעזה. עד כה פרסמו חמאס והג'יהאד האסלאמי סרטונים שנועדו לייצר לחץ פסיכולוגי על דעת הקהל בישראל, במטרה לקדם את האינטרס הפלשתיני במו"מ בין הצדדים. הפעם הלחץ כולו היה על הצד העזתי: העובדה שארבל לא שוחררה בשבת האחרונה, בניגוד להסכם, הובילה את ישראל להקשיח עמדות. זה התבטא בעיכוב חזרת העקורים הפלשתינים לצפון הרצועה, וגם בדרישה חד־משמעית לקבל אות חיים מארבל לפני כל התקדמות נוספת ביישום ההסכם.

התאריך שבו נקבה ארבל בסרטון - 25 בינואר, כלומר באותה השבת - מעיד שהלחץ עבד: הג'יהאד האסלאמי, שמחזיק בארבל, מיהר לצלם אותה ולהעביר את הסרטון באמצעות המתווכות לישראל, כדי להוכיח שבכוונתו לעמוד בסיכומים עם ישראל.

זה לקח חשוב לכך שהלחץ הוא דו־כיווני ועובד במקביל על שני הצדדים. ישראל התעקשה על מילוי תנאי ההסכם, וקיבלה יותר מכך: השבוע יחזרו 6 חטופים חיים, מוקדם מהמועד שנקבע. ישנם גורמים שסבורים כי ישראל היתה צריכה לנצל את המומנטום כדי לקבל יותר, אם כי סביר להניח שהיא ביקשה שלא למתוח את החבל יותר מדי מול המתווכות, ובעיקר מול ממשל טראמפ.

חזרת העזתים לצפון הרצועה, שהחלה אתמול, היא נקודה ארכימדית בהסכם. חמאס התעקש עליה לא במקרה: יותר ממיליון פליטים שנדדו לדרום הרצועה יצרו עליו לחץ מתמיד. חזרתם הביתה תקל את הלחץ הזה, אבל תייצר לחץ אחר: לרבים מהם אין בית לחזור אליו. הם יקימו מחנות פליטים מאולתרים בכל עיר ושכונה בצפון הרצועה.

סביר שחמאס יבקש למנף את הפליטות הזאת ללחץ נוסף על ישראל, באמצעות המתווכות. ישראל תידרש לעמוד בו, כשחמאס עשוי להתל שוב באמצעות ניסיונות חוזרים להימנע מביצוע חלקו בהסכם. חזרת הפליטים אמנם שללה כלי מרכזי מידי ישראל, אבל יש בידיה כלים נוספים: השהייה בציר פילדלפי, השליטה המעשית במעבר רפיח ואחיזה תמידית בסיוע ההומניטרי לעזה. כל אלה לא יספיקו לבדם: יידרש תיאום הדוק עם האמריקנים כדי שחמאס ימלא את חלקו, ובעיקר כדי לנסות ולקדם את השלב השני של העסקה.

שחרור בדרום הרצועה

שובם של הפלשתינים לצפון הרצועה גם יקשה באופן טבעי לחזורללחימה, שעליה מתעקשת הממשלה באופן רשמי. גם כאן, הדרך עוברת בוושינגטון: הנושא הזה יעמוד במרכז פגישתם המתוכננת של טראמפ ונתניהו, אם כי ייתכן שהאמריקנים יכרכו אותה בעניינים גדולים בהרבה ובראשם הגרעין האיראני והמגה־הסכם המדובר עם סעודיה.

בשבוע הראשון לכהונתו קשוב ממשל טראמפ לענייניה של ישראל. זה מתבטא בשלל סוגיות - משחרור החימושים הכבדים, דרך המשך הסיוע הביטחוני, ועד להארכת השהייה של כוחות צה"ל בלבנון בשלושה שבועות נוספים. המשך התיאום עם הממשל הוא קריטי כמעט בכל נושא ועניין, ועל ישראל להיות קשובה גם לאינטרס האמריקני, ובראשו לעניין החטופים. טראמפ הפך את זה לסוגיה בעלת משמעות אישית עבורו: אם ישראל תאכזב אותו מתוך אינטרס פוליטי צר שלה, היא עלולה לשלם במקומות שיקרים לביטחונה הלאומי.

שחרורה הצפוי של ארבל מחרתיים יהיה הראשון שיתבצע מדרום הרצועה. שבע החטופות ששוחררו עד כה הוחזקו בעיר עזה, שבה מוחזקת גם התצפיתנית אגם ברגר שאמורה אף היא להשתחרר כעת. לא ברור כיצד מתכוון חמאס לסנכרן את השחרורים הקרובים, וצריך להביא בחשבון שהוא ימשיך במפעל הפרופגנדה שלו, לרבות ניצול מקסימלי של שמונה הגופות שהוא צפוי להחזיר בשבועות הבאים לצד 18 חטופים חיים נוספים.

אלה יהיו רגעים קשים, שידרשו עצבי ברזל מהמשפחות, ממקבלי ההחלטות ומהציבור הישראלי כולו. יהיו בתוכם גם מראות קורעי לב, כאשר יתברר שחטופים שהפכו לחלק מכל בית בישראל אינם עוד בין החיים. למרבה הצער והכאב, זה חלק מהמלחמה האכזרית הזאת: הדרך לניצחון בה עוד ארוכה, אבל התחנה הראשונה והחשובה ביותר שלה היא השבת החטופים.