בלעדיהם אי אפשר: משרתי הקבע הם מהמשאב האנושי האיכותי ביותר שיש למדינת ישראל
ללא שינוי מהותי בגישה כלפי אנשי הקבע אנו עלולים למצוא את עצמנו במשבר עמוק עוד יותר • את התוצאות נראה בשנים הקרובות, כשהמערכת תתקשה למצוא את המחליפים הראויים לאלה שעוזבים כיום
Your browser doesn’t support HTML5 audio
צה"ל ידע משברי כוח אדם לא מעטים לאורך השנים. בתחילת שנות האלפיים התמודד עם בועת ההייטק שמשכה אליה טייסים, מהנדסים ואנשי סייבר, ולאחר מלחמות ואירועים משמעותיים נוספים חווה גלי עזיבה של אנשי קבע. אולם המשבר הנוכחי שונה במהותו ובעומקו.
בעוד שקל לייחס את גל העזיבות הנוכחי לשנה המאתגרת שעברה על צה"ל, האמת היא שהשורשים נעוצים עמוק יותר במערכת. נקודת המפנה המשמעותית הגיעה בינואר 2016, עם החלת מודל הקבע החדש שנכפה על הצבא על ידי האוצר ומחייב שחרור של מאות קצינים בדרגת רב-סרן מדי שנה. מדובר בקצינים מעולים, בעלי ניסיון וידע רב, הנאלצים לעזוב את המערכת בתום 14 שנות קבע - בדיוק בשלב שבו הם נמצאים בשיא תרומתם המקצועית.
כשמוסיפים למשוואה המורכבת הזו את האיום המתמשך על הפנסיות התקציביות, את המעבר לפנסיה צוברת, ואת השחיקה המתמשכת במעמד משרתי הקבע - מתקבלת תמונה מדאיגה. כל זאת עוד לפני שמזכירים את העומס חסר התקדים של השנה האחרונה, שהביא רבים לנקודת שבירה.
בכל אירוע משמעותי במדינה - צה"ל נמצא
משרתי הקבע אינם עוד קבוצת עובדים במגזר הציבורי. מדובר בעמוד השדרה של ביטחון המדינה, ותרומתם חורגת הרבה מעבר למשימות הצבאיות המובהקות. בכל אירוע משמעותי שפוקד את המדינה - צה"ל נמצא בחזית העשייה. ראינו זאת במשבר הקורונה, שם רק כניסת הצבא למערכה הביאה לסדר ויעילות. אנחנו רואים זאת באסונות טבע, כשכבישים נחסמים בשלג בירושלים, או כשיש צורך בחילוץ אזרחים ממצבי חירום.
יתרה מזאת, צה"ל מהווה מנוע משמעותי לצמצום פערים בחברה הישראלית. כשיש משבר בחינוך - צה"ל נכנס לתמונה. כשצריך לקדם לימודי סייבר בתיכונים - צה"ל מוביל את המהלך.
ההישגים המרשימים של צה"ל, שאנו עדים להם בימים אלה, אינם מובנים מאליהם. הם תוצר של מערכת שלמה - לא רק של הלוחמים בשטח, אלא גם של תומכי הלחימה, אנשי הטכנולוגיה והמודיעין, והמוחות המבריקים שמאחורי כל מבצע ומשימה. כל אלה זקוקים להכרה אמיתית בהקרבתם היומיומית.
האוצר וקובעי המדיניות חייבים להפנים שמשרתי הקבע הם מהמשאב האנושי האיכותי ביותר שיש כיום למדינת ישראל. ללא שינוי מהותי בגישה כלפיהם, וללא מתן מעטפת תומכת ראויה להם ולמשפחותיהם, אנו עלולים למצוא את עצמנו אפילו במשבר עמוק הרבה עוד יותר. המחיר של אי-עשייה עלול להיות כבד מנשוא, ואת התוצאות נראה בשנים הקרובות, כשהמערכת תתקשה למצוא את המחליפים הראויים לאלה שעוזבים כיום.
הכותבת, תא"ל (מיל') מיכל תשובה שימשה בתפקידה האחרון כראש חטיבת הסגל באגף כוח האדם