"מותו של אחסאן הוא אבידה גדולה לחיל השריון ולעם ישראל כולו": חברו ומפקדו לשעבר של אל"מ דקסה מספר על הקצין המצטיין שנפל בעזה

ראש המנהל האזרחי, ומי שהיה עד לא מזמן קצין שריון ראשי, תא"ל הישאם אבראהים, איבד מאז 7 באוקטובר שניים מהקצינים הטובים ביותר של חיל השריון, שני פקודים שהיו קרובים לליבו מאוד.

בראיון הבוקר (יום שני) ל"כאן", ספד תא״ל אבראהים למח״ט 401 אל״מ אחסאן דקסה,שנפל אתמול בקרב ברצועת עזה: "הבוקר הזה מורכב. מותו של אחסאן הוא אבידה גדולה לחיל השריון ולעם ישראל כולו. אחסאן היה קצין, איש עשייה, אדם אינטליגנטי, איש העדה, חבר בכל מובן המילה. בכל פעם שהייתי רוצה בן שיח לדבר איתו, הייתי פונה אליו, למרות הפרש הגילאים בינינו. התבונה והראיה שהיו לו עזרו לי מאוד בקבלת החלטות טובות".

עוד הוסיף אבראהים: "אחסאן מגיע ממשפחה לתפארת, אני מכיר גם את האחים והאחיות שלו, את אשתו הילדים ואת בתו הקטנה. לפני שהוא היה קצין, הוא היה איש משפחה. הכרתי אותו לראשונה בשנת 2002 כשהוא בא להיות מפקד טנק בפלוגה שלי. אני הייתי מ"פ בשלהי 'חומת מגן', נפגשנו בכניסה לג'נין ומאז התחברנו.

"ליוויתי אותו בכניסתו לקורס קצינים ולאחר מכן כקצין צעיר בחטיבה 7, כשאני משמש בתפקידי פיקוד במקביל. במלחמת לבנון השנייה, כשהיה מ"פ בגדוד 75, חזרתי מהלימודים והצטרפתי לגדוד, כחלק מחוליית הפיקוד של המג"ד. פעם נוספת פיקדתי עליו כשהיה מג"ד אצלי בחטיבה 460.

"הוא קצין מקצועי מאוד, איכותי ובעיקר אוהב אדם. הייתה לו אינטילגנציה רגשית גבוהה, פקודיו יעידו כמה הוא הכיר את הסיפורים שלהם, ויחד עם הנחישות שלו והחתירה למגע הוא הפך להיות קצין מבריק. ציפינו שלאחסאן יהיה מסלול ארוך שנים שיכלול תפקידי פיקוד בכירים, אבל לצערי התכנון שלנו נגדע אתמול באסון. זה לא מפתיע - הוא תמיד היה בראש, לוחם שמצעיד את החטיבה שלו בראש.

"ב-7 באוקטובר פגשתי אותו בצומת מסמיה ב-10 בבוקר, הייתי בדרך למפקדה ונפגשנו ברמזור. עשינו קפה כשהוא חתם על נשק ונפרדנו לדרכינו. הוא רץ לעוטף עזה, להילחם כאחרון הלוחמים ולאחר מכן פגשתי אותו במהלך הקרבות כשהיה חלק מאוגדה 36.

"איבדתי השנה שני פקודים, את אחסאן ואת סא״ל סלמאן חבאקה, שני קצינים מהטובים ביותר שהיו לחיל השריון. שלושתנו גדלנו בסביבה שבה היינו מחוייבים להוכיח את עצמנו, ובתור דרוזים תמיד ידענו שאנחנו מייצגים משהו שהוא יותר גדול מאיתנו, היינו שליחים של העדה בפני הצבא והחברה הישראלית - אחסאן וסלמאן עשו זאת בהצטיינות.

"כל מי שראה אותם ונגע בהם מייד התאהב בהם ובעדה, הם יצגו את הטוב והראוי בעדה הדרוזית. לנצח הם יילכו איתי, שני פקודיי המוכשרים כל כך, שהקריבו את עצמם בגבורה עילאית על הגנת העם והארץ".

אבראהים התייחס גם לנושא חוק הלאום ויחסה של העדה הדרוזית אליו: "צריך לעשות הפרדה: בצבא אנחנו מרגישים שווים בין שווים. אנחנו מקודמים בהתאם ליכולות שלנו והעניין לא חודר לכותלי הצבא".