המערכה בצפון: יש הישגים טקטיים, אבל לאן מובילה האסטרטגיה?

למרות הישגים משמעותיים של כוחות הביטחון בלחימה מול חיזבאללה בשבוע האחרון, עדיין ישנם מומחי ביטחון הטוענים כי אמנם יש למדינת ישראל הישגים טקטיים, אבל היא עדיין פועלת ללא אסטרטגיה.

בשורה התחתונה, סוגיית האסטרטגיה הישראלית בזירת לבנון מתכנסת לשתי שאלות בסיסיות: האחת, איך כל ההישגים הטקטיים מובילים להשגת המטרה להשבת תושבי הצפון לביתם בבטחה? השאלה השנייה, איך כל ההישגים יכולים להוביל לסיום המלחמה בהיעדר תכנון למנגנון סיום אסטרטגי?

שתי השאלות כמובן שזורות זו בזו, ולפני דיון בהן ראוי להבהיר כי היעדר תוכנית ומנגנון סיום מוכנים כבר עכשיו להובלת המלחמה לסיום, נובע במידה רבה מתפיסת המלחמה שהגו בטהרן ובביירות שבכוונה מודעת הניחו שגורמי הכוח המשפיעים כמו ארה"ב - אינם מצויים כיום במצב המסוגל להכתיב את סיום המלחמה בהבטחת עתיד של יציבות.

בין ישראל לחיזבאללה מצוי פער אסטרטגי בבסיס השאיפות המכוונות את ניהול המלחמה. זהו פער קלאסי בין השאיפה הג'יהאדית־רדיקלית לכינון אי־סדר ואי־יציבות בישראל כמצב מתמיד, לבין השאיפה הישראלית והאמריקנית שתכליתה הפוכה לחלוטין, לכינון מציאות ביטחונית וכלכלית של סדר ויציבות. בפער הזה, האסטרטגיה של חיזבאללה ממוקדת במאמץ לשימור מומנטום ההתשה הנתון בידיה, והוא יוכל להישאר בידיה גם אם צה"ל יפעל קרקעית ויתייצב על הליטני. כל מה שנסראללה צריך לשימור ההתשה הוא מלאי מספיק גדול של טילים, רקטות וכטב"מים - שאכן קיים בידיו - ופשוט להמשיך לשגר אותם לעבר ישראל.

זו אסטרטגיה שמקיימת חיבור פשוט בין פעולה לבין מטרה ותכלית. האסטרטגיה הישראלית לעומת זאת, מחויבת להשגת מטרה פשוטה להבנה אך מורכבת להשגה - להשיב את תושבי הצפון לביתם בתנאי ביטחון מספיקים. במאמץ להשגת המטרה הזו, הקשר בין ההישג הטקטי המצטבר לבין השגת המטרה האסטרטגית הוא ממש מורכב, ולא בגלל היעדר תכנון אסטרטגי.

בתוך כך האסטרטגיה הישראלית חייבת לשמר את הזיקה לארה"ב ולציפיות הממשל שעדיין ממשיך בתוקף לצפות מישראל להימנעות מהסלמה ולהגעה להסדר דיפלומטי. בהתייחסות לכך, כל הפעולות שנוהלו על ידי מערכת הביטחון הישראלית מאז מהלומת הביפרים שיוחסה לישראל ביום שלישי האחרון, חוללו למעשה שינוי בעל משמעות מערכתית.

שינוי בדעת הקהל

היצירתיות בתכנון והפעלת מהלומת הפיצוצים האלקטרונית בלב ביירות הציגה יוזמה התקפית שנענתה בהגיונה לאילוצים האמריקניים: גל הפיצוצים לא חולל בביירות ובריכוזים עירוניים אחרים הרס סביבתי, וכמעט שלא פגע באזרחים בלתי מעורבים. כך גם עליית המדרגה ביום שישי בתקיפה בלב הדאחייה לחיסול איברהים עקיל וחבורת הפיקוד של כוח רדואן.

גם בעליית המדרגה הנוספת שהתרחשה אתמול בבוקר, קשה יהיה למנוע מישראל לגיטימיות לפעולתה בשעה שהיא תקפה באופן ממוקד ולאחר אזהרת האזרחים, טילים ומחסני תחמושת ששכנו בבתים אזרחיים וכוונו כנגד אזרחי ישראל.

את הביטוי הפשוט לחיוניות ולהצדקת הפעולה הישראלית נתנה חברת מושב בית שערים, שאיבדה בבוקר יום ראשון בתקיפת רקטות 25 פרות ברפת שלה וברפת השכן הסמוכה לה. היא שאלה בפשטות איך מדינה ריבונית במשך כמעט שנה לא מסוגלת להגן על חיי אזרחיה ורכושם. ממשלת ישראל וההנהגה הביטחונית קלטו כנראה את השינוי שחל בדעת הקהל הישראלית שאינה מוכנה יותר לשאת את דינמיקת לחימת ההתשה שאין בה בעבור אזרחיה כל אופק של תקווה.

מהמקום הזה, לאחר שבוע של הישגים משמעותיים, המערכה הישראלית חייבת להתפתח עד להשגת המטרה הברורה הכרוכה בשאיפה לתנאי ביטחון וסדר חדש בקדמת הגבול שיאפשרו את שיבת התושבים.

המערכה תהיה ארוכה ומורכבת בתודעת הכורח הישראלית של מלחמת אין ברירה.