להפסיק לנחש מה רוצה חמאס - ולבצע את המהלך האחרון

אף שהקולות הפוליטיים בישראל מאשימים את ראש הממשלה שהוא לא מוותר מספיק בגלל הלחצים של שר הרמזורים ושל סמוטריץ', ההתבטאויות של מזכיר המדינה בלינקן לא משאירות ספק: האשמה בדבר אי הגעה לעסקה לשחרור בני הערובה היא על חמאס.

ארגון הטרור כמובן לא משתמש במילה "לא", אבל הוא משחק בצדדים השונים המעורבים במשא ומתן. מטרת המשא ומתן מלכתחילה, מאז החלו הסבבים לפני כשלושה חודשים, היתה לעצור את התקדמות צה"ל בעזה נוכח האבידות הכבדות שספג חמאס. זה חלק מהאסטרטגיה של צבא טרור מהסוג הזה.

עכשיו יש לממשלה לגיטימציה מלאה לצאת למהלך של כיבוש רפיח ופירוק גדודי חמאס הנותרים. מדברים על ארבעה גדודים, אך כמות הלוחמים רלוונטית יותר ממספר הגדודים, והרמטכ"ל הרצי הלוי העריך שמדובר בכ־10,000 מחבלים - וזה בהחלט הרבה.

האסטרטגיה של חמאס היא להגביר את הלחצים הפנימיים בחברה הישראלית. הם רואים תוצאות חיוביות מבחינתם. התקשורת מתייצבת במאה אחוז נגד הממשלה, נגד המהלך של כניסה לרפיח, ובעד תשלום המחירים הגבוהים ביותר בתמורה לשחרור החטופים. ממשלת ישראל על סף התפרקות, כאשר מצד אחד מאיים הימין ומצד שני גנץ ואיזנקוט מתכננים כבר את הפרישה מהממשלה. דחיית ההצעה שמונחת על השולחן על ידי חמאס תגביר את אי־הוודאות הפוליטית בממשלה ובזירה הציבורית.

אז השאלה אם חמאס רוצה את צה"ל בתוך רפיח. ההיגיון שלהם אומר שהתנגשויות מבצעיות עם צה"ל מניבות תמונות הרג וחורבן, וזה טוב מבחינתם. העולם כבר התרגל למספר של 35 אלף הרוגים. עלייה דרמטית במספר ההרוגים טובה להם. היא עלולה לקומם את הקהילה הבינלאומית הדמיונית נגד ישראל. היא תרתיח שוב את רחובות הזעם בערים הגדולות בארה"ב. חמאס יכול לשקול שגם אם צה"ל ייכנס לרפיח, אפשר יהיה לעצור את המבצע באמצע באמצעות עוד הבעת נכונות לדון בשחרור בני ערובה.

מבחינת ישראל, מוטב היה לפשט את הדברים. להפסיק לנחש מה רוצה חמאס ואיך אפשר לשכנע את המפלצות לשחרר את יקירינו. לבצע את המהלך האחרון בתקווה שגם יהיה המהלך המכריע ברצועת עזה. התקווה היא שאם יחוסלו או ינוטרלו מרבית מחבלי חמאס ברפיח, הארגון יתמוטט וכקלף אחרון יעדיפו יחיא סינוואר וכנופייתו להציל את עצמם באמצעות שחרור החטופים.

אבל יש אפשרות סבירה בהחלט שצה"ל ייכנס למבצע, יילחם כמו שהוא יודע וכפי שעשה במבצעים רבים ברצועה, ועדיין למרות דילול משמעותי של מספר המחבלים, לא נראה תוצאה בתחום בני הערובה. במובנים מסוימים זה יהיה כמו לירות את הכדור האחרון במחסנית, ואולי עמדת המיקוח של שרידי חמאס תהיה חזקה יותר. זה יחייב התמדה ושוב אורך רוח, כי חיסול חמאס הוא למעשה התנאי העיקרי כדי שיקום גוף בין־ערבי שינהל את הרצועה תחת שליטה ביטחונית של ישראל. במצב הנוכחי, הכוחות שישראל היתה רוצה שינהלו את הרצועה לא יוכלו לפעול כל עוד חמאס נשאר הכוח השליט באמצעות הטרור.