מינוי ראש חטיבת מחקר באמ"ן לפני תחקירי המחדל? הבחירה שמעוררת סערה בצה"ל

פרישתו של ראש חטיבת המחקר באמ"ן, תא"ל עמית סער, שנחשפה לראשונה ב"ישראל היום", מטלטלת את אגף המודיעין. אתמול (חמישי), הוחלט על זהות מחליפו - צעד שמעורר לא מעט תהיות והשגות.

סער נאלץ להודיע על פרישתו אחרי שהתגלה גידול ממאיר בגופו. בשבועיים האחרונים הוא מיעט להגיע לדיונים ועבד בעיקר מהבית. לאחר שהתברר כי יידרש לעבור טיפולים אינטנסיביים, הוא הודיע למפקדיו כי יסיים את תפקידו לאלתר.

הרמטכ"ל הרצי הלוי וראש אמ"ן אהרון חליוה החליטו למנות את תא"ל (מיל') איתי ברון כממלא מקומו. ברון היה בעבר ראש החטיבה, ומאז ראשית המלחמה משרת בה במילואים.

במקביל, הוחלט אתמול למנות את אל"מ א' לראש החטיבה הבא. א' מכהן כיום כראש מחלקת ההכוונה ביחידה 8200, ובתפקידו הקודם היה ראש זירת הטרור בחטיבת המחקר. בעבר הוא כיהן גם כעוזרו של ראש אמ"ן, בתקופה שבה הלוי כיהן בתפקיד.

הביקורת: ממשיכים עם אנשי האסכולה הישנה

המינוי הזה מעורר סערה בצה"ל מכמה סיבות. העיקרית שבהן נוגעת לעובדה שטרם נערכו וסוכמו התחקירים על הכישלון המהדהד של חטיבת המחקר במתן התרעה על מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר. מדובר בסוגיה קריטית, משום שלקחיה עשויים להוביל לשינויים מתבקשים במבנה החטיבה, באופן תפקודה ובמי שצריכים לעמוד בראשה.

א' משתייך לאסכולה הישנה, זו שכשלה, ומן הראוי היה להמתין עד להשלמת התחקירים כדי לוודא שהוא אכן האדם הנכון לעמוד בראש החטיבה בשנים הבאות ולהוביל את תהליך שיקומה.

טענה נוספת שמופנית כנגד המינוי היא שרח"ט מחקר מכהן בממוצע ארבע שנים. כלומר, הלוי וחליוה מכתיבים את זהותו ליורשים שלהם.

א' אמנם היה מועמד מוביל לתפקיד גם בטרם המלחמה (אם כי העובדה שלא כיהן כקצין מודיעין אוגדתי או פיקודי עומדת לו לרועץ), אך לכל הפחות יש חובה לוודא שהאיזון בצמרת החטיבה יישמר, בוודאי כאשר גם קצין המודיעין של פיקוד הדרום (שכבר הודח) וגם ראש הזירה הפלשתינית (שיידרש לסיים את תפקידו בהשלמת התחקירים) יהיו בלתי מנוסים בתפקיד.

מינויו של א' הוא לא היחיד שמעורר מחלוקת. גם קצין המודיעין החדש של פיקוד הדרום, אל"מ ר', מונה לתפקיד אף על פי שהיה עד לפני כשנתיים קצין המודיעין של אוגדת עזה (כולל במבצע שומר החומות).

כלומר, הוא שותף מרכזי לקונספציה המודיעינית שכשלה. מאחר שנקבע כי התחקירים הצבאיים יבדקו את הכישלון החל מחודש מארס 2018, מן הראוי היה להמתין עד לסיומם בטרם ימונו מפקדים קבועים ליחידות שכשלו, ולהסתפק בזמן הזה במפקדים זמניים.