"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
בין עזה לרפיח: "אין דשדוש - זו מלחמת גרילה, ואנו מכים באויב היכן שצריך"
כוחות צה"ל בחאן יונס מגלים בין החרציות הצהובות עשרות מנהרות • בחטיבה 7 מסבירים: "נחזור לשיפא גם בפעם השלישית אם נצטרך" • וגם: הקרב על העקרונות של לוחם צה"ל המוסלמי עלי • כתב "ישראל היום" התלווה ליום בחזית עם הלוחמים
לוחמי גדוד 77 בחאן יונס. צילום: נטע בר

בין עזה לרפיח: "אין דשדוש - זו מלחמת גרילה, ואנו מכים באויב היכן שצריך"

כוחות צה"ל בחאן יונס מגלים בין החרציות הצהובות עשרות מנהרות • בחטיבה 7 מסבירים: "נחזור לשיפא גם בפעם השלישית אם נצטרך" • וגם: הקרב על העקרונות של לוחם צה"ל המוסלמי עלי • כתב "ישראל היום" התלווה ליום בחזית עם הלוחמים

נטע בר| עזה
,עודכן
0השמעה

שכונת קרארה ממזרח לחאן יונס יושבת על רכס השולט מערבה לכיוון הים, ומזרחה - לכיוון יישובי העוטף. מהשכונה, רובה פרברית וחקלאית באופיה, יצאו מאות מחבלים במהלך פיגועי 7 באוקטובר. מטעי הזיתים שלה, שמעוטרים בחרציות צהובות של אביב, מלאים פתחים למנהרות של חמאס.

הטנקים של חטיבה 7 מעלים ענני אבק גדולים כשהם חורשים את דרכם באזור, לצד כוחות הנדסה שמפנים צירים וחושפים תשתיות טרור מעל הקרקע ומתחתיה. מדי פעם נשמע צרור יריות או ירי בודד של טנק.

הלוחמים בחאן יונס. "נחזור לשיפא אם צריך",צילום: נטע בר

ככה נראה מאמץ התקפי של גדוד 77 של החטיבה, שמתקדם בשטח שבו צה"ל טרם פעל, בפרבריה של העיר שהפכה לבירת הטרור של הרצועה. ההתקדמות מגיעה לצד כותרות בכלי התקשורת שמדברות על "דשדוש", והתבטאויות של פוליטיקאים, כמו אביגדור ליברמן, שאמר כי "כל מה שרואים בעזה הוא בט"ש". "אין דשדוש, אלו המצאות", אומר מרום פנ"ר, מ"פ בגדוד שנמצא עם הכוחות בשטח. "אנחנו נלחמים באויב שמנהל מלחמת גרילה. אין טעם להיות בכל מקום כל הזמן. אנחנו מכים בדיוק היכן שצריך".

רגע קשה בעוטף

מי שאמון על ההתקפה הוא סא"ל שמעון פורטובני, מפקד גדוד 77, שנלחם בעוטף וברצועה מאז 7 באוקטובר. "המרחב של קרארה, ששולט על הצד המזרחי של הגדר, הוא האזור שממנו יצאו המחבלים ב-7 באוקטובר. אנחנו פועלים להרוג את המחבלים, למצוא את התשתית התת-קרקעית, לפרק אותה ולהסיר את האיום".

פורטובני וחייליו נמצאים בקו הראשון של מלחמת חרבות ברזל מרגעיה הראשונים. הוא ואנשיו הם שמצאו את עצמם מול הסתערות המחבלים בבוקר 7 באוקטובר, כשהם עוברים בין בתי מגורים בנתיב העשרה ונלחמים בתוקפים פנים אל פנים. "אני לא אשקר, זו היתה תחושה גרועה וקשה מאוד", נזכר המפקד. "להיכנס לבית שבו תושב נרצח ואשתו ובתו מסתתרים בארון, ולנו אין אפילו זמן להגיד לאישה שאנחנו פה, משום שצריך לרדוף אחרי המחבלים, זה רגע קשה מאוד".

מאז פורטובני וגדוד 77 ממשיכים לרדוף אחרי מחבלים. הגדוד לחם בצפון הרצועה, בעיר עזה, בבית החולים שיפא ובחאן יונס. לאחרונה השתתף בקרב על מגדלי חאמד, השכונה הקטארית ממערב לחאן יונס, שבסמוך אליה מצאו מפעל של ממש מתחת לחממות של היישוב גני טל, שפונה במהלך ההתנתקות.

"רק המחבלים מעניינים אותי". סא"ל פורטובני,צילום: נטע בר

גם פורטובני לא מתרגש מהדיבורים על דשדוש או מעבר ל"אבטחה שוטפת" ברצועת עזה. גם הוא אינו סבור שהצורך לחזור ולפעול במקומות שאותם צה"ל כבר כבש בעבר, כמו בית החולים שיפא, מעידה על כשל. "אין לאף אחד פה בצבא ספק שחמאס פועל ומנצל כל הזדמנות שיש לו, במיוחד באתרים כמו בתי חולים, שיש להם חסינות מסוימת. לשיפא חזרנו, ואני גאה בצבא שהצליח לחזור למקום הזה. נחזור לשם פעם שלישית אם צריך. אנחנו לא תופסים שטח כדי להחזיק בו, השטח לא מעניין אותי, מעניינים אותי המחבלים, התשתיות וההשמדה שלהם", מסביר פורטובני.

מלחמתו של עלי

המבנים הסמוכים ל"בית המג"ד" של פורטובני נראים כמו מבנים רבים אחרים שעוד נותרו על תילם באזור - החלונות והדלתות נעלמו, וגרפיטי מכסה כל פינה. "הגוף בעזה, הלב בהודו", כתוב על אחד הקירות. פורטובני לא מחבב את התופעה, בלשון המעטה. "יש לי בעיה עם זה, זה לא חלק ממה שבאנו לעשות פה. היה לי אירוע שחייל בשמירה כתב 'מוחמד מת' בטוש על הקיר. לא אני הערתי לו, המפקד שלו העיר לו, הוא הסביר לו שאם הוא לא יתאפס הוא לא יהיה פה", הוא אומר בהבעה רצינית.

חאן יונס. העיירה שהפכה לסמל המלחמה,צילום: נטע בר
חאן יונס. סא"ל שמעון פורטובני לא מתלהב בלשון המעטה מהגרפיטי שמשאירים חיילי צה"ל ,צילום: נטע בר

משמעות ההקפדה של פורטובני על עקרונותיו מקבלת משנה תוקף מהר מאוד. פחות מדקה לאחר סיום השיחה עם המג"ד אני נתקל בלוחם מילואים גדול עם שפם מרשים. עלי הוא בדואי מוסלמי מאחד מיישובי הצפון. "אני פה להגן על הארץ שלי, על המדינה שלי. היה לי מאוד קשה נפשית אחרי 7 באוקטובר ומאז שהגעתי להילחם עם היחידה אני מרגיש ממוקד ונחוץ", מספר הלוחם. עלי מנהל מלחמה אישית משלו - להישאר כשיר גם במהלך צום רמדאן. "אני מאוד משתדל לצום, למרות שהאסלאם מתיר ללוחמים לחרוג מהצום בתנאים קשים. מצד שני, אני חייב להישאר בפוקוס כי יש מי שזקוק לי פה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו