דיון המינויים שיכנס היום הרמטכ"ל הוא משעמם למדי. למעט כמה תפקידים של מפקדי חטיבות מרחביות בצפון וביו"ש, העניין הציבורי בו מוגבל למדי, משום שהוא אינו נוגע בליבת הפיקוד בצה"ל ונועד בעיקר לסתום חורים שנפערו בשל חודשי המלחמה.
בימים כתיקונם הדיון הזה היה זוכה להתייחסות רק מצידם של בני המשפחות של מי שמונו (ושל אלה שלא). אבל בימים הנוראים שבהם אנחנו חיים מאז 7 באוקטובר, כל אירוע הוא סיבה למהומה. מי שהצית את האש סביב הדיון היה שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שקרא לראש הממשלה לבלום את המינויים לאלתר. "העם עומד מאוחד מאחורי הנהגת הצבא כדי לנצח במלחמה, לא כדי שצמרת הצבא הנוכחית שכשלה תעצב איך ייראה צה"ל בשנים הבאות. אחרי המלחמה ימונה פיקוד חדש שיוביל את התיקון הדרוש וימנה את המפקדים המתאימים לכך".
הטקסט הזה של שר האוצר הוא מופת של כל מה שמקולקל בישראל. ראשית, כי הוא מודיע מראש שהוא לא סומך על שיקולי הרמטכ"ל והפיקוד הבכיר של צה"ל. כלומר הוא סומך עליהם שישלחו אנשים להיהרג ואולי גם ייהרגו בעצמם, אבל הוא לא סומך עליהם שימנו אנשים מתאימים לתפקידים השונים. הסתירה הפנימית כאן היא הצביעות הסמוטריצ'ית במיטבה: הוא הרי לא סומך על הרמטכ"ל בכלום, אבל לא יכול להגיד את זה באמצע המלחמה, ולכן מנסה לעשות הבחנה דקה, ונלעגת, בין הלחימה לבין המינויים.
הסמכות של הרמטכ"ל
שנית, כי צמרת הצבא שכשלה אינה היחידה שצריכה ללכת הביתה בתום המלחמה. שר האוצר מטיף כל העת לכפיפות הפקידות המקצועית לדרג המדיני, וכשר בכיר הוא נושא באחריות מלאה למחדלי 7 באוקטובר. מכאן שלא רק צמרת הצבא צריכה ללכת ביום שאחרי, אלא גם מי שהיתה אחראית עליה - הממשלה כולה, ובראשה ראש הממשלה, ולכן מי שאמורים למנות את הממנים הם בוודאי לא הוא וחבריו, אלא מי שיחליפו אותם.
שלישית, כי עליו להכיר את העובדות: לקבינט אין שום סמכות בנוגע למינויים בצה"ל, וגם לא לראש הממשלה - בדיוק כדי שהמינויים יהיו מקצועיים ולא פוליטיים. המינויים בצבא הם כולם בסמכותו ובאחריותו הבלעדית של הרמטכ"ל, ביחד עם המטה הכללי. היחיד שיש לו אמירה כלשהי בעניין הוא שר הביטחון, שנדרש לאשר מינוי של קצינים מדרגת אלוף-משנה ומעלה. לרוב השר אינו מתערב בהחלטות המקצועיות של הרמטכ"ל, בוודאי לא במינויים זוטרים יחסית כמו אלה שיבוצעו היום.
רביעית, כי הצבא נדרש למנות ולא יכול להמתין. יש קצינים שנהרגו או נפצעו, יש קצינים שפרשו או יפרשו, ויש כאלה שצריכים לצאת ללימודים או לתפקידים בחו"ל. המערכת גם דורשת ריענון - בוודאי במלחמה כל כך ארוכה, שתימשך עוד זמן רב - ומינויים הם עניין מקצועי מתחייב שלא אמור לעורר אדוות חריגות, בוודאי כאשר התפקידים שנמצאים בליבת הכישלון נמצאים כרגע מחוץ לתחום.
אי של מצוינות
חמישית, כי המשטרה שבה בוחש איתמר בן גביר, שותפו של סמוטריץ' לטרללת שאוחזת במדינה, היא ההוכחה עד כמה התערבות פוליטית היא מתכון בדוק להשחתה מיידית במידות הארגוניות ובמקצועיות שלו. סמוטריץ' אינו רוצה למנוע מהרמטכ"ל למנות: הוא רוצה למנות בעצמו את אנשי שלומו, כדי שיקדמו בצבא את האג'נדה שלו.
שישית, כי צה"ל אמנם כשל באופן חמור וחסר תקדים בשבת השחורה, אבל הוא עדיין אי של מצוינות בהשוואה לכל ארגון אחר בשירות הציבורי, והוא זוכה לאמון גבוה בציבור הישראלי. הממשלה מצידה נמצאת בשפל של כל הזמנים מבחינת אמון הציבור, וסמוטריץ' עצמו מגרד בעקביות את הסקרים מלמטה.
הסקרים האלה מטריפים את סמוטריץ', והוא מחפש לעשות כותרות. פעם זאת הדרישה המופקרת שלא לשגר את ראש המוסד לקטאר כדי לדון בעניין החטופים, ופעם זאת הדרישה לעצור את המינויים בצבא. אמנם פורים השבוע, אבל כדאי להניח את הרעשנים ולהסיר את המסכות, ובעיקר רצוי להותיר את הליצנים מחוץ לקודש-הקודשים של ביטחון ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו