ימים של הכרעה: צה"ל מסמן את זמן הדשדוש כנפיץ

זה היה סופשבוע עמוס בענייני עזה. הומניטרי, חטופים, נזיפות, דיונים - הכל היה בו, למעט התקדמות ממשית במלחמה נגד חמאס.

מטבע הדברים, עיקר תשומת הלב הוקדשה לעניינם של 134 החטופים שמוחזקים בעזה, חיים ומתים. ישראל הכריזה עד כה על 34 חטופים ככאלה שאינם בין החיים וגופותיהם מוחזקות בעזה (החייל איתי חן היה האחרון שבהם), אולם ההערכות הן שהמספר גבוה יותר וכ־60-50 מבין החטופים מתו במהלך חטיפתם ב־7 באוקטובר או בשהייתם בשבי - בגלל החמרה בפציעות שלהם, ממחלות, מתקיפות צה"ל, או שנורו בידי השובים שלהם.

ראש המוסד דדי ברנע אמור לצאת לקטאר בניסיון לקדם את המו"מ. הפער בין הצדדים עדיין גדול, והוא צפוי להתמקד בשלוש סוגיות עיקריות. הראשונה - מספר האסירים שישוחררו בתמורה לישראלים שישוחררו. חמאס דורש להגדיל את המפתח, שהיה בסבב הקודם שלושה אסירים פלשתינים תמורת כל חטוף ישראלי. דרישתו מתמקדת בחמש החיילות שמוחזקות בשבי, והדרישה היא שישראל תשחרר 50 אסירים עבור כל אחת מהן, מהם 30 אסירים כבדים - 20 מהם הורשעו ברצח (כאלה עם "דם על הידיים") ועוד 10 שנשפטו לעונשי מאסר ממושכים.

הסוגיה השנייה היא זהות המשוחררים. חמאס דורש לקבוע בעצמו את רשימת 150 הרוצחים הכבדים שישוחררו, בתקווה לשחרר כבר כעת מהכלא את בכירי האסירים שלו. ישראל צפויה להתנגד לכך נחרצות, לא רק על רקע זהותם של המשוחררים והדאגה מהאפשרות שישובו מיידית לפעילות טרור, אלא גם מחשש שהדבר יוריד מהמוטיבציה של חמאס לבצע עסקאות נוספות בהמשך או שידרבן אותו להציב בעתיד תג מחיר בלתי אפשרי. ניסיון העבר מעסקת שליט מלמד שסביר כי יימצא פתרון לסוגיה הזאת בתמהיל שישלב בין דרישות שני הצדדים, אם כי יידרש לכך זמן משום שהתהליך יחייב ויכוחים ואישורים פרטניים של כל אסיר פלשתיני שישוחרר. הסוגיה הזאת היא גם בעלת הנפיצות הפוליטית הגבוהה ביותר, על רקע התנגדותן של מפלגות הימין בממשלה לשחרור רוצחים.

הסוגיה השלישית היא דרישתו של חמאס לאפשר לתושבי צפון הרצועה לשוב לביתם כבר עתה, ובשלב הבא - שעתיד לכלול את שחרור יתר החטופים הישראלים, בהם צעירים מתחת לגיל 50 וחיילים - להפסיק כליל את המלחמה. ישראל מתנגדת לדרישה הזאת בתוקף, וסביר שיימצא פתרון ביניים שיאפשר רק לחלק מהתושבים לשוב כעת (בעיקר צעירים, נשים וקשישים), כאשר המחלוקת סביב הפסקת המלחמה תידחה להמשך.

חשש מוושינגטון

ההערכה היא שיידרש לכל הפחות שבוע, וכנראה יותר, עד שניתן יהיה לקדם הסכמות שיאפשרו את ביצוע העסקה, אשר צפויה להוביל ל־42 ימים של הפסקת אש. בתקופה הזאת יוכל צה"ל לרענן כוחות ולטפל בכלים, וגם להיערך לשלב הבא של המלחמה - בעיקר ברפיח. ראש הממשלה נתניהו אמר שלשום בישיבת הקבינט כי הוא מאשר תוכניות פעולה לרפיח, ועורר את כעסם של חלק מהשרים שכבר שמעו ממנו טקסטים דומים בעבר מבלי שהם הובילו לפעולה כלשהי בשטח.

בחודשיים האחרונים צה"ל כבר הציג כמה תוכניות פעולה בעיר, שטרם אושרו. הסיבה העיקרית לכך היתה חששו של נתניהו מזעם הממשל בוושינגטון, וכן ממשבר עם מצרים. גורמים שמעורים בנושא טענו מנגד כי הבעיה היא בהססנות הקבועה של נתניהו. לדבריהם, מצרים תאפשר פעולה כל עוד לא יעברו פליטים פלשתינים לשטחה, והפתרון מול וושינגטון פשוט: האצת הסיוע ההומניטרי לאוכלוסייה העזתית כ"מצבר" להמשך הפעילות.

אתמול הצטרפה גרמניה למדינות שמצניחות סיוע לתושבי הרצועה, ובמקביל הגיעה לעזה ספינת הסיוע הראשונה ששיגר ארגון הסיוע World Central Kitchen מקפריסין. צה"ל אבטח את פריקת הספינה - שהובילה לעזה ארוחות וכן מצרכי מזון בסיסיים ושימורים – אולם עוד לא ברור כיצד הסיוע יחולק, מחשש שייפול בידי חמאס או ייבזז.

גם בהקשר הזה מתגברת הביקורת על נתניהו, שדוחה כל עיסוק בסוגיית היום שאחרי. הגורמים מגדירים את בקשתו לאתר גורמים מקומיים שייקחו לידם אחריות אזורית ברצועה כ"תלושה מהמציאות", משום שלטענתם אין גורמים כאלה שיש להם די עוצמה להתמודד מול חמאס. הגורמים הביעו חשש כי אם לא יושג פתרון מהיר ישראל תסתבך בכמה אופנים במקביל: מול ארה"ב, שתגביל אותה מעשית מפעולה ברפיח (כולל בסוגיית הסיוע הביטחוני), ובהיבטים של שליטה בשטח - היעדר גורם שישלוט בעזה יחייב את ישראל להנהיג בה מדיניות כיבוש, אחרת חמאס ישתקם וישוב לשלוט ברצועה.

המחלוקות הפנים־ישראליות האלה מלוות את פעילות צה"ל, שהיקפה ירד משמעותית בהיעדר החלטה בנוגע לרפיח. בחאן יונס נמשך עדיין המבצע הממוקד (בעיקר בניסיון להגיע אל יחיא סינוואר) ומתבצעות פשיטות גם בצפון הרצועה כדי למנוע את השתקמות חמאס בשטחים שצה"ל כבר פעל בהם, אבל השלמת ההכרעה תידחה ככל הנראה עד לאחר השלמת עסקת החטופים והגעה להבנות עם האמריקנים.

זמן הדשדוש הזה מסומן בצה"ל כנפיץ, והוא יעלה בוודאי בשיחה שיקיים היום הרמטכ"ל הרצי הלוי עם הצמרת המבצעית של הצבא מדרגת תא"ל ומעלה. הלוי יתייחס מן הסתם גם למפקד אוגדה 98, תא"ל דן גולדפוס, שננזף על ידו חמורות ביום שישי בעקבות הביקורת שהפנה לדרג המדיני. הרמטכ"ל סבור כי גולדפוס התבלבל במה שמותר לקצינים לעשות ולומר בדמוקרטיה, וכי היותו קצין מצטיין אינה מעניקה לו פריבילגיות. הלוי יבקש מהקצונה הבכירה לגלות אחריות־יתר דווקא בתקופה הנוכחית, שבה נדמה כי השיח הציבורי מסלים שוב, ולעיתים קרובות שם את צה"ל במוקד.