הישגים ללא אח ורע בעולם: התאוששות צה"ל מהמחדל מרשימה בכל קנה מידה

ב-7 באוקטובר צה"ל, שב"כ וההנהגה המדינית התרסקו. המחדל חסר התקדים מקבל מקום של כבוד מפוקפק לצד מחדלים מודיעיניים קולוסליים, כאלו שהובילו לקטסטרופות - דוגמת מבצע ברברוסה ביוני 1941, פלישת הפתע של היטלר לרוסיה במלחמת העולם השנייה; דרך המתקפה היפנית על פרל הארבור באותה המלחמה; ועד לאסון התאומים ב-11 בספטמבר 2001.

"שמחת תורה אוקטובר 2023" ללא ספק ראוי לפרק בספרה של ההיסטוריונית ברברה טוכמן "מצעד האיוולת". אולם ההתאוששות של צה"ל מרשימה בכל קנה מידה ואפילו חסרת תקדים. הצבא הישראלי התמודד מול מערך אורבני מבוצר שאין לו אח ורע בעולם, ללא תורת לחימה סדורה ובתהליך של הפקת לקחים והטמעתם, המתקיים תוך כדי תנועה ואש.

פחות מ-150 יום - וצה"ל למעשה כבר הכריע צבאית את חמאס והג'יהאד האסלאמי. המלחמה למעשה הסתיימה והופכת למרדף אחר מבוקשים, כל זאת במעט אבידות יחסית לכוחותינו, וביחס אבידות נמוך ביותר לאוכלוסיית הבלתי מעורבים. שום צבא מודרני בעולם לא הגיע להישגים כאלה - לא האמריקנים בווייטנאם, באפגניסטן ובעיראק, ואפילו לא הרוסים בצ'צ'ניה. אלמלא החטופים, הסיפור כבר היה סגור וחלוט.

האחים סינוואר, מוחמד דף, מרואן עיסא, ראאד סעד וראפע סלאמה כבר אינם שולטים בכוחות, ובמובן מסוים דומים להיטלר והצמרת הנאצית הספונים בבונקר בברלין באפריל 1945 ומזיזים ארמיות וירטואליות.

הם נמצאים לכאורה במרחק נגיעה מהייאוש, אך בידיהם כרטיס אשראי פלטינום - החטופים. נשיא ארה"ב יושב בבית הלבן וכוסס ציפורניים בציפייה דרוכה, מחכה למוצא פיהם שמכתיב את סדר היום. החטופים משמשים גם כ"אפוד הקרמי" שלהם למול התקוממות פנימית בתוך הארגון המתפורר וניסיון להדיחם או להוציאם ממעגל מקבלי ההחלטות.

מלכודת הפרובוקציה

מילים מפוצצות על עסקאות כאלה ואחרות ניתזות לחלל האוויר, אך אלו הם רק משחקי מילים. בפועל המציאות עגומה. גם אם יתקיימו עסקאות כאלה ואחרות, אנו הולכים בעיניים פקוחות למלכודת הפרובוקציה. שלא יהיה ספק - אני בעד עסקאות, למדינת ישראל יש חוב מוסרי, אבל ספק אם בסופו של יום נצליח לשחרר את כל החטופים עד האחרון בעסקה.

אז איך מצליחים? ראשית, המשך הלחץ הצבאי שמערער את סמכותם של המוזכרים לעיל והופכם למבוקשים במנוסה. כדאי שנזכור כי אין במעגלים הסובבים אותם גיבורים, אלה אנשים שתמו עבורם כמעט כל האופציות. חמאס הוא ארגון טרור רצחני. גם אם הוא בעל אופי דתי־משיחי־פונדמנטליסטי, בסופו של יום המנטליות היא של קרטל סמים המונע מכבוד, כוח, כסף ושליטה.

כמו שרבים בצמרת הנאצית חיפשו באפריל 1945 "עסקאות" פרטיות עם בעלות הברית, כך גם עלינו לחתור ולחפש דרך ל"עסקאות פרטיות" מאחורי גבם של מנהיגיהם עם חוטפים ודרגי משנה בארגון. עלינו לייצר באמצעים כאלו ואחרים שלא אפרט אקלים של רוח נכאים תבוסתנית שתוביל לבגידות ולעסקאות עצמאיות לדרגי הביניים ולמשפחותיהם. ככל שהלחץ יגבר, כך יגבר גם האינסטינקט הבסיסי לשרוד.

הכותב שימש בעבר ראש חטיבת פח"ע במוסד