חקלאים תחת אש: עובדי האדמה בצפון חוששים - "לא נוכל לקטוף את הייבול"

על הגבעה בלבנון פרוס הכפר מארון א־ראס, ומבתיו ניתן להשקיף בקלות על מטע הדובדבן שביראון. רק שדרת עצי ברוש מפרידה בין הקיבוץ לגבול. בעוד ימים בודדים יתחילו הניצנים ללבלב, בעצים תחל הפריחה, אך בין שורות העצים גדלים עשבים שלא טופלו מאז שפרצה המלחמה.

"הדובדבן הוא הראשון שייתן פרי כבר בחודש מאי, אבל לא בטוח שנוכל לקטוף כאן", אומר אסף שוורץ, מנהל המטעים של הקיבוץ. הוא נכנס לשטח לפזר כוורות דבורים שיאביקו את הפרחים, אחרת לא יגדל פרי. למרות הסכנה מירי טיל נ"ט בכל רגע, אין לו ברירה. כדי שיהיה פרי צריך להיכנס לשטח.

בשבוע שעבר נהרג במרגליות עובד זר ושבעה נוספים נפצעו. מתווה הפיצויים טרם נקבע ויוחלט עליו רק בשבועות הקרובים, אבל החשש מנזק ארוך טווח וההיאחזות בקרקע גורמים לחקלאים להמשיך לעבוד ולסכן את חייהם. בדרך למטע הדובדבן אנחנו חולפים על פני מטעי תפוחים שלא נקטפו. הרבה פירות נשארו על העצים. חלקם הגדול מכסה את האדמה במטע.

"אנחנו מקבלים אישור מהצבא מתי ואיפה אפשר לעבוד", אומר שוורץ. "אם אני לא עובד - הכל טוטאל לוס. המדינה אומרת לי 'תוכיח נזק'. על הפרי שלא נקטף התווכחו איתנו, אמדו את הכמות שלא נקטפה, ועכשיו יתווכחו מה המחיר שהיינו מקבלים עליו. זה לא מפעל שנסגר וייפתח בעוד כמה חודשים. אם לא נְתַחְזֵק או נייבש את המטע, זה נזק של מיליונים לשנים קדימה. אנחנו מפחדים שהמדינה לא תשלם".

שוורץ מסיים בתוך דקות לפזר את הכוורות. הפעם הוא בחר בכוורות דבורי הבומבוס, כוורות חד־פעמיות שבהן הדבורים חיות חודש ולא מייצרות דבש. הוא יכול לפזר אותן לבד. 400 דבורים בכוורת. "אלו דבורים עצלניות", הוא מסביר, "הן עושות הרבה פחות מדבורי הדבש, אבל כדי לפזר כוורות דבש צריך להביא מנוף, והדבוראי מסרב בצדק להיכנס לשטח. דבורי הבומבוס לפחות יעשו חלק מהעבודה. אין ברירה אחרת".

בצה"ל מבהירים כי האישורים לעבוד ניתנים בהתאם לדרישת החקלאים: "אנחנו מעדיפים לדעת היכן הם עובדים, ולעדכן אותם לצאת מהשטח כשיש התרעות ירי".

מבטיחים פיצוי מלא

בקיבוץ יפתח ברק מאירי ויתר על יום העבודה. בעקבות ההתרעות הרבות לתגובה מצד חיזבאללה על החיסולים של צה"ל נדחתה ההחלטה על מתן אישורי עבודה.

"בדרך כלל אנחנו מקבלים אישור אחר הצהריים. דחו לערב, בערב דחו לבוקר. רק ב־8 בבוקר אישרו להיכנס ב־10. הקבלן שלי כבר הלך לעבוד במקום אחר". גם מאירי לא סומך על קבלת הפיצויים: "מבקשים מאיתנו לדווח מתי עבדנו ומתי לא אפשרו להיכנס לשטח בצו אלוף. אנחנו אוספים מסמכים, אבל אי אפשר לעבוד בצורה הזאת".

שמעון ביטון ממושב אביבים זועם על ההחלטה להמשיך לעבוד תחת אש: "אם הצבא מאפשר לנו לעבד, אנחנו לא מקבלים פיצוי. אנחנו מטר מהגדר. גם כשאנחנו מקבלים התרעה אנחנו בשטח. הנסיעה בטרקטור למושב לוקחת 20 דקות. בדרך אפשר לפגוע בנו לא עם נ"ט - עם ירי של נשק קל.

"אנחנו חייבים להיות עם העובדים בשטח, כי בלעדינו הם מפחדים לעבוד ואני מבין אותם. אנחנו מפזרים שורה כן שורה לא, ושומרים על מרווחים כדי שלא יפגעו בנו. עד שקיבלנו את העובדים, עכשיו כל הביטחון שלהם הלך".

ברשות המסים פועלים בשיתוף משרד החקלאות לפצות את החקלאים. לאחר שנקבעו מתווים למגדלי הירקות והלולנים, יחלו בקרוב הדיונים על המתווה למטעים. אמיר דהן, מנהל קרן הפיצויים ברשות המסים, מבין את החקלאים שרוצים לעבוד ומבטיח שיהיה פיצוי מוסדר ומלא. "סיימנו קודם עם מי שעובדים במחזורים קצרים", הוא אומר. "למטעים אין הכנסות בתקופה הזאת, ולכן אין להם פגיעה כספית".

לדבריו, "חילקנו את המשימות עם משרד החקלאות, וכעת נעסוק בהן. אין להם מה לפחד. ברור לי שהם יכולים לשבת בבית ולא לעבוד, אבל הם חוששים לאבד את הלקוחות בעתיד. יש להם רציונל בבחירה להמשיך לעבוד. מובן שאין קשר לשטח צבאי סגור או לא. הם עוד לא יודעים מה הנזק העתידי שלהם, אבל אני יכול להבטיח שיש מספיק מסלולים, כולל המסלול האדום, והם יקבלו פיצוי על כל נזק, ובמסלול הזה - גם על נזק עתידי".