פתרון הסכסוך עם הפלשתינים צריך להתחיל בדיון על "העשור שאחרי" בעזה

הישורת שאליה נכנסת המלחמה בעזה לא תייצר "תמונת ניצחון". על כן, יש צורך בהחלפת המסגרת כולה.

עלינו להביא בחשבון את האפשרות להתקדמות שאינה רצופה, שתלויה במציאות בשטח, לצד יצירת אופק חיובי לאוכלוסייה האזרחית. שורש המחלוקת עדיין קיים, חלק הארי של הפלשתינים עדיין דוגלים בג'יהאד ושואפים שחמאס יוביל אותם במאבק נגד ישראל.

לתפיסתם, ה"שיבה" לא אמורה להסתיים במימוש רעיון שתי המדינות, או אפילו בחיים בהרמוניה במדינה אחת, אלא בהשמדת המדינה היהודית על יושביה.

סולמות וחבלים

ברצוני להעלות רעיון מחוץ לקופסה, המתבסס על משחק קופסה. חלק מאיתנו בוודאי זוכרים אותו - "סולמות וחבלים": מצד אחד, עלייה בסולם בעזרת עמידה בתנאים מוגדרים היטב תקרב את הפלשתינים למימוש חזון שתי המדינות ועצמאות. מנגד, סטייה מהעקרונות שנקבעו (התנהלות לא זרה לפלשתינים, בלשון המעטה) תוביל לגלישה מטה בחבל, ולחזרה למציאות פחות רצויה מצד הפלשתינים עצמם.

חשיבות מיוחדת יש לייחס להגדרה מדויקת של התנאים, וכן לתמיכה הבינלאומית בהם, שכן האחרונה תהיה חיונית להצלחת התוכנית כולה. הבה נראה כיצד "סולמות וחבלים" עשויה להיראות.

השלב הראשון:הקמת מחנות פליטים ארעיים בסמוך לים. מחנות מעין אלה הוקמו כבר במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, באפגניסטן ועוד. לשם כך יהיה צורך לסיים לחלוטין את פעילות אונר"א ברצועה, ולהטיל את האחריות על ארגונים בינלאומיים שמתמחים באזורי אסון.

לצד זאת, יוקמו מנגנונים בינלאומיים לטיפול באוכלוסייה, ישראל ומצרים ישלטו במעברי רפיח, וצה"ל ישמור על חופש פעולה בעזה ויחזיק ברצועת ביטחון רחבה בשטחה. תסיסה, פשע וטרור יובילו ל"גלישה בחבל", וידחו את שיקומה של רצועת עזה.

בניית אמון הדרגתית

השלב השני:תחילת השיקום. אל לנו להיכנס למודל של "פינוי-בינוי", ולפיכך שלב זה יחל רק כעבור שלוש שנים, והוא יתבצע במדורג על ידי גורמים בינלאומיים בפיקוח ישראלי. הרשות הפלשתינית, במתכונת חדשה, תהיה מעורבת בתהליך, אך תיבחן בכל צעד וצעד.

כחלק מכך תעוצב מערכת חינוך חדשה ברצועה, וחומרי הלימוד ייכתבו על ידי ועדה פדגוגית בינלאומית ויתבצע פיקוח הדוק על הפעילות בה. בשלב זה תוקם גם קרן בינלאומית למימון שיקום הרצועה, מדינות ערביות מתונות יאפשרו לעזתים להגיע ולעבוד בתחומן, וישראל תאפשר הגירה מרצון למקומות שיסכימו לקלוט את פליטי הרצועה. הסתה, התארגנויות בלתי חוקיות וקיצוניות דתית ייענשו בחומרה. מעורבות איראנית תימנע על ידי פעולה בינלאומית. במקרה של התקוממות - גלישה מטה: ייעצר שיקום הרצועה, וכן תיעצר יציאת עזתים לעבודה במדינות האזור.

השלב השלישי:הקמת כוח שיטור פלשתיני בפיקוח ישראלי ומצרי. ישראל תשמור על חופש פעולה ביטחוני ברצועה. אם הכוח הפלשתיני לא ימלא את תפקידו, הוא יפורק ויוחלף על ידי כוח בין-ערבי בשיתוף עם ישראל.

השלב הרביעי:אזור הסחר החופשי - עזה. בשלב הזה, אשר יחל רק בחלוף שבע שנים מתחילת תוכנית השיקום, ייבנה נמל ברצועה ופרוזדור יבשתי יוסדר ליהודה ושומרון. יחד עם יציאתם לפועל של פרויקטים בהכוונה ובמימון בינלאומיים, דוגמת רשת מסילות ברזל שתחבר את הרצועה למצרים ולירדן, תוכר עזה כאזור סחר חופשי.

בשלב זה תאוחדנה רפיח המצרית והפלשתינית. גם כאן כל התארגנות טרור, הסתה וחתירה תחת ההסכמים יובילו לעצירת התהליך.

השלב החמישי:בחלוף עשר שנים, ובמקרה שהמציאות תאפשר זאת - הקמת ישות עצמאית ומפורזת בעזה. זאת, בתורה, תהפוך לחלק מהמדינה הפלשתינית. גם כאן החבל ברור - אי-עמידה בהסכמים תוביל להפסקת תהליך ההכרה במדינה הפלשתינית.

הדיון ביום שאחרי בעזה צריך להתמקד דווקא בעשור שאחרי, ולהתמודד עם טראומות העבר של הצדדים בעזרת בניית אמון הדרגתית וזהירה. רק כך נוכל לנוע לעבר פתרון אחד הסכסוכים הארוכים בעת החדשה.

הכותב שימש בעבר ראש חטיבת פח"ע במוסד