המלחמה בחמאס מצויה בנקודת מפנה אסטרטגית. היא יכולה להמשיך כמלחמת התשה ארוכה להחלשת חמאס, והיא יכולה להיות גם התשתית לשינוי אזורי רחב היקף. ההבדל בין השתיים תלוי רק בנו.
ההישג הצבאי הטקטי של צה"ל, אף שטרם הושלם, מייצר הזדמנות אסטרטגית להסכם אזורי כולל. רמזים עבים, שנזרקים לאוויר לאחרונה, מעידים על כך שבקרוב תוצע לישראל יוזמה אמריקנית אזורית רחבה.
יוזמה שכזו תכלול ככל הנראה את המרכיבים הבאים: עסקת שחרור חטופים בתמורה להפסקת אש ושחרור אסירים פלשתינים, הסכמה סעודית להסדרת יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל במסגרת הסכם שלום (או נורמליזציה), הסכמה ישראלית להחזרת הרשות הפלשתינית לעזה - במתכונת כזו או אחרת, וכתחליף לשלטון חמאס - והסכמה אמריקנית לברית הגנה אמריקנית-סעודית הכוללת גם הסכמה למפעל להעשרת אורניום לצרכים אזרחיים על אדמת סעודיה ועסקת נשק גדולה.
המהלך האפשרי הזה מאיים מאוד על איראן. ברית הגנה סעודית-אמריקנית ונשק סעודי מתקדם, כמו גם תוכנית גרעין סעודית, הם איום חמור על איראן. מהלך כולל זה מקטין את השפעת סין במזרח התיכון ומחדש את יוזמת ציר התשתיות האמריקני מהודו לנמל חיפה.
עבור ישראל מדובר למעשה בתום הסכסוך הישראלי-ערבי ובהזדמנות כלכלית אדירת ממדים. וזאת, כמובן, מעבר לעובדה החשובה יותר שכל מטרות המלחמה מושגות (תנאי לכל עסקה כזו הוא שהחטופים חוזרים, חמאס לא שולט עוד בעזה, והאיום הצבאי של חמאס נוטרל עוד קודם על ידי צה"ל).
הדילמה: עסקה או חזרת חמאס
אחד הרכיבים הנפיצים ביותר מבחינת ישראל במסגרת יוזמה אמריקנית שכזו הוא החזרת הרשות הפלשתינית לעזה והתחייבות, גם אם עמומה, לפתרון שתי המדינות.
יש להדגיש: לא מדובר רק בבעיה פוליטית. הציבור בישראל, בלי קשר לעמדה פוליטית, כועס וזועם. תחושות אלו לא התפוגגו למרות כל ההצלחות בשדה הקרב, ולמרות המחיר הכבד ששילמה עזה עד כה. זעם זה בא לידי ביטוי, בין היתר, בסקר חדשות 12 שפורסם לאחרונה, ושבו רוב גדול בציבור מתנגד להמשך הכנסה של סיוע הומניטרי לעזה כל עוד יש חטופים בידי חמאס. זאת, נוסף על התחושה הקשה בקרב רבים מעסקה שתכלול שחרור של אסירים "כבדים". בשורה התחתונה, קיים חוסר רצון מוחלט ומובן לתת לפלשתינים הישג כלשהו.
ולאחר כל זאת, בסופו של דבר הדילמה היא בין חלופות. הכאוס הנוכחי בעזה (והימנעות מהכרעה בין החלופות לעיל) משמעותו אחת - החזרת חמאס. מכיוון שמדובר במציאות בלתי מתקבלת על הדעת ואיננו מוכנים לחיות עוד לצד שלטון חמאס, אנו נדרשים להציב כתובת שלטונית אזרחית חלופית בעזה. זאת ועוד, לאחר השלמת הפירוק של גדודי חמאס הנותרים, צה"ל ייסוג כך או כך מרצועת עזה. בוודאי אם תצא לפועל עסקת חטופים. עסקת חילופים ללא מסגרת אזורית תותיר את ממשל חמאס על כנו ואפילו תחזקו. זאת משום שחמאס ייתפס ברחוב הפלשתיני כגורם שכופף את ישראל צבאית, הוא הגורם שיחלק את המזון לאוכלוסייה, והוא זה שהביא ל"החזרת הכבוד הערבי" בריקון בתי הכלא בישראל.
בשורה התחתונה, בהיעדר חלופות אנו עלולים להשאיר את חמאס ולהישאר עם תחושת תסכול על שחרור אסירים כבדים. מכאן שהיוזמה האמריקנית עדיפה עשרות מונים על פני עסקה מצומצמת שחסרונותיה עולים על יתרונותיה.
מלחמת התשה מול חמאס
מה עושים, אם כך, עם אותה רשות פלשתינית בעייתית? הרש"פ אינה גוף ציוני תומך ישראל, יש לה בעיות קשות והיא מנהלת מאבק מדיני ומשפטי נגד ישראל. אך מנגד היא מאפשרת מימוש אחריות ביטחונית ישראלית על המרחב. זו אותה רש"פ ששר הביטחון הגדיר לאחרונה כנכס חשוב לביטחון הלאומי הישראלי. השר אמר זאת אמנם בהקשר של איו"ש, אך זו אותה רשות (משופרת, לאחר שתעבור רפורמות) שתהיה בעזה. אם היא טובה מספיק לאיו"ש, היא כנראה עדיפה על חמאס בעזה.
אם ישראל תחליט לסרב ליוזמה האמריקנית ולהמשיך במהלך הצבאי בלבד, הרי שבחירתה צריכה להיות הטלת ממשל צבאי על עזה. מצב אשר עדיף על הכאוס שיביא את חמאס בחזרה לשליטה ברצועה.
המשמעות של ממשל צבאי ברצועת עזה היא נוכחות קבועה של חטיבות צה"ל. מדובר בסד"כ אדיר ממדים למשך זמן ארוך. יש לו חסרונות בזירה הבינלאומית ומשמעויות לגבי התמיכה האמריקנית במלחמה. הוא ישפיע על הכלכלה הישראלית כיוון שגיוס המילואים יורחב, והחיכוך התמידי עם האוכלוסייה הפלשתינית ייתן את אותותיו.
מציאות זו אינה מומלצת והיא סותרת את המדיניות של ממשלת ישראל עד כה. אך אם חלופה זו נשקלת, הדיון "ביום שאחרי" דחוף מאי־פעם, שכן היערכות כזו מצריכה גם היא התאמות למציאות החדשה.
אם ממשל צבאי אינו בא בחשבון, ולא נסכים ליוזמה האמריקנית, אנו בפועל נביא על עצמנו תבוסה מדינית. נמשיך אולי לנצח בקרבות הטקטיים, אך נשקע במלחמת התשה אינסופית מול חמאס. היוזמה האמריקנית תתפוגג החל מהקיץ, עם כניסת מערכת הבחירות בארה"ב להילוך גבוה, וגם במצב של בחירת נשיא אחר ותחילתה של קדנציה נשיאותית חדשה, אין הבטחה או היתכנות ממשית להחזרת הגלגל לאחור.
אנו בעת קריטית לקבלת החלטות מדיניות בעלות השלכות היסטוריות. השתהות ודחיינות יביאו להחמצת ההזדמנות. כדאי לנסות לזהות את אותה נקודה חמקמקה בזמן, שבה האסטרטגיה הצבאית בלבד מגיעה למיצוי והמשך מתיחתה ללא מעטפת נוספת מביא לכישלון. נקווה שמנהיגינו ישכילו לזהות את הנקודה הזאת, כי היא מתקרבת במהירות וחולפת באותה מהירות.
הכותב הוא ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, לשעבר ראש אמ"ן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו