המחיר כבד מנשוא - אך חובה מוסרית להמשיך במלחמה

הרמטכ"ל הרצי הלוי ביקר מול גבול כיסופים, במקום נפילתם של 21 הלוחמים המופלאים, וסיכם בדברי אמת הראויים להיחרת בזיכרון המלחמה. "יצאנו למלחמה שהחלה בניסיון אכזרי לעצור חיים, ואנחנו נחושים מתמיד להשיב חיים לכאן, וביתר שאת", הדגיש.

המחיר כבד מנשוא. אבל כל חיילי צה"ל, בסדיר ובמילואים, נכונים לשאת במלוא נטל החובה להמשך המלחמה. הם עושים זאת בנחישות ובגבורה שלא ראיתי כמותן מאז מלחמת יום כיפור. בכל הקרבות הקשים בחזית רצועת עזה וגם בחזית הצפון ידם של חיילי צה"ל על העליונה. ובכל זאת, מנהיגי האויב מאיראן, לבנון, רצועת עזה ועד לים האדום דבקים במאמציהם להמשך המלחמה. בחתירתם המשותפת לכך מלמד התיאום ביניהם על עומק האיום הקיומי שאליו הושלכה מדינת ישראל.

ביום שישי האחרון אמר נעים קאסם, סגן מזכ"ל חיזבאללה: "נערכים למתקפה שעלולה להתרחש עם התחלה וללא סוף". להבנתי, הוא התכוון לאיום המתקפה הישראלית והבטיח לאנשיו באזהרה לישראל כי הם נכונים ונערכים להתמודד במלחמה ללא סוף. את האויבים מאחדת תודעת אמונה אסלאמית, ובכוחה הם נשבעים להמשיך במלחמת אין קץ.

זו מהות האיום שהוצב בהכוונת איראן כנגד מדינת ישראל. הם יודעים כי חיילי צה"ל יכולים לנצח בקרבות, אבל מחויבים ובוטחים ביכולתם למנוע מישראל את היכולת להביא את המלחמה לסיום הרצוי לה, במובהקות של ניצחון וכבוד.

דווקא בשל כך החברה הישראלית נדרשת בימים אלה לעוצמה מוסרית, נוסף על העוצמה הצבאית. שני ממדים נבחנים במלחמה הקיומית שבה מתמודדת עכשיו ישראל: ממד צבאי שבו מתממשת כל נקודת מפגש בין הצבאות, וממד רוחני - המתבטא בחוסן האישי של כל אחד, ובחוסן הלאומי של כולנו יחד.

מבחן החברה הישראלית

במלחמת העצמאות, ביום שבו הגיעו הבשורות הקשות מגוש עציון ורגע לפני הכרזת המדינה, הסביר בן־גוריון את גודל המבחן ("בהילחם ישראל", עמ' 107): "אם אנו עלולים לקבל מכות, ואינני מתאר לי שלא נקבל מכות, יעמוד הכוח המוסרי שלנו במבחן. אני מניח שהוא יעמוד בו, אבל זה יהיה מבחן קשה. ואם לראות הדברים כפי שהם, הרי לדעתי אנחנו עומדים בפני מערכה קשה ואנו צריכים להיות מוכנים לאבידות קשות. גם אבידת נקודות התיישבות, גם אבידת אנשים, וגם הזדעזעויות קשות בתוך הציבור. עדיין זכור לי דבר השלושים וחמישה (נפילת מחלקת הל"ה). ביישוב שלנו צפונים כוחות עשירים, אבל אינו מחושל, זוהי אחת החולשות שלנו".

אלה היו פני הדברים אי־אז בשנת תש"ח. מצבנו כיום, תודה לאל, טוב בהרבה בכל הממדים - גם הצבאיים, גם הכלכליים והחברתיים, ובשלושת חודשי הלחימה האחרונים הציבור הישראלי אכן גילה כוחות עמידה איתנים.

לא קל לנחם משפחות שנושאות את מצוקת השכול והיתמות. בזה תיבחן לעתיד החברה הישראלית: ביכולת לשאת יחד לעוד שנים ארוכות את חובת התמיכה ההדדית, ביצירת אחריות קהילתית משותפת.

חלילה לנו אם נשכח ונשוב לאווירת הפירוד, להתמודדות אישית של כל אחד לנפשו. בזה תיבחן בימים הבאים יכולתה של מדינת ישראל להמשיך להתקיים כבשורה לעם היהודי בארץ ובתפוצות. ובינתיים המלחמה חייבת להימשך - בתבונה, בהתמדה ובאמונה בהכרח הניצחון.