נטרול חמאס חייב להיעשות גם במרחב רפיח הסבוך

צה"ל הרחיב אתמול את המערכה בדרום גם למחנות הפליטים של מרכז הרצועה. זה מהלך מתחייב, שכדי להשלימו ביסודיות יידרשו שבועות ארוכים וכוחות גדולים.

במרכז הרצועה יש ארבעה מחנות פליטים גדולים: אל־בורייג', נוסיראת, דיר אל־בלח ומועזי. למעשה מדובר ברצף אורבני צפוף במיוחד ואלים במיוחד, שבו זוכה חמאס לתמיכה גורפת. מפקד החטיבה באזור, איימן נופל, חוסל כבר בחודש הראשון למלחמה, אבל החטיבה - שתחתיה פועלים כמה גדודים - ממשיכה לתפקד למרות היעדרו של מפקדה הדומיננטי.

הכניסה למרחב הזה חשובה משלוש סיבות. הראשונה, כי אין דרך לנטרל את היכולת הצבאית של חמאס ברצועה מבלי לבצע זאת פיזית, בכל אזור, ובדרך לפרק את הגדודים והפלוגות מיכולותיהם. השנייה, כי הפעילות במרכז הרצועה תייצר רצף גיאוגרפי בין אזור העיר עזה לאזור חאן יונס שבו השליטה תהיה בידי ישראל. והשלישית, כי אסור שתהיה לחמאס תחושה שאיזשהו אזור ברצועה חסין מפני פעילות ישראלית.

על פי קצב ההתקדמות של צה"ל במלחמה עד כה אפשר להעריך שהפעילות במחנות המרכז תימשך שבועות ארוכים, עד שמעוזי חמאס בהם ייפגעו משמעותית. גם אחר כך תימשך בהם הפעילות, אם כי במתכונת שונה של פשיטות וחיסולים על פי המודיעין והצורך.

הרמטכ"ל הרצי הלוי אמר אתמול שהמלחמה תימשך חודשים ארוכים, ונדמה שהיה צנוע בהערכותיו: כדי לגדוע את שלטון חמאס וכדי להכריע את עיקר יכולותיו הצבאיות, וגם כדי לחסל את התשתית הפיקודית שלו, אפשר שיידרשו כמה שנים, שגם לאחריהן תמשיך ישראל לפעול בעזה בעוצמות ובדרכים משתנות בתקווה שמתישהו יקום בה שלטון אחר שיעצב אופק שונה מול ישראל.

דילמת רפיח

ההחלטה לפעול במרכז הרצועה היא לא היחידה שישראל נדרשת לקבל. לפחות שתי החלטות נוספות על הפרק: האחת, אם להרחיב את המערכה בחאן יונס גם לאזורים אחרים של העיר, כולל למחנה הפליטים שנחשב לאחד המעוזים הקשוחים של חמאס ברצועה, והשנייה - אם לפעול גם ברפיח, לרבות האפשרות של השתלטות על ציר פילדלפי.

דילמת חאן יונס מחייבת החלטה חיובית. צה"ל כבר שם ממילא, וככל הידוע גם צמרת חמאס. מי שטוען שרק לחץ צבאי יזיז אותה, צריך להדק את הלחץ הזה על צווארה. זה אמור לקדם את מטרת המלחמה הראשונה של פירוק חמאס מיכולותיו, וצריך לקוות שזה יקדם גם את מטרת המלחמה השנייה של יצירת תנאים טובים יותר להשבת החטופים.

דילמת רפיח סבוכה יותר. העיר מורכבת לפעילות (בעיקר מחנה הפליטים שלה), ומרוכזים סביבה כמיליון פליטים שאין לאן להפנותם וקיים חשש כי ינסו להימלט לסיני, מה שעלול לסכן את היחסים בין ישראל למצרים. מנגד, ההשתלטות על העיר וסביבותיה חיונית כדי שלא להותיר בעזה מקומות חסינים, וכדי לשלוט בציר ההברחות בפילדלפי.

מהלך כזה מחייב תיאום הדוק עם מצרים. יש בזה יתרונות, בעיקר באפשרות של קידום המו"מ לשחרור החטופים וגם בפתרונות אפשריים ליום שאחרי המלחמה. יש בזה גם בעיות, בעיקר מול תביעה מצרית צפויה לאפשר דריסת רגל מחודשת לרשות הפלשתינית בעזה. על ישראל למצות את השיח הזה במקביל לקידום הפעילות הצבאית, לא רק משום שמצרים היא השכנה השנייה של עזה, לצד ישראל, אלא כי כמותנו, גם מצרים מעוניינת להיפטר מחמאס ולכונן ברצועה שלטון פחות קיצוני ומאיים.